Uncategorized

50:30:20 – לאומי, מקומי וקהילתי

יש לבנות מודל של "ממלכתיות חדשה", אשר תציע כללים הוגנים המייצרים איזון נכון בין הממלכתי, המקומי והקהילתי.

זמן קצר לאחר שהודיעו הכותרות על כך שאבי מעוז, יו"ר סיעת נועם, יקבל לידיו את הסמכויות של היחידה לתוכניות חיצוניות במשרד החינוך – קול צעקה לא אופייני נשמע מראשי רשויות מקומיות רבות. 

מהראשונים והבולטים בהם, היה קולה של שירלי רימון ברכה, מנהלת מינהל החינוך בעיריית תל אביב: "אני מבקשת להבטיח לכם בשם ראש העיר כי במידה ולא יימצאו בגפ"ן תוכניות ברוח העיר, אנחנו נמשיך לתקצב תוכניות אלו מתקציב העירייה, ולא נשאיר אתכם תלויים במערכת כזו או אחרת או בתקציבי המדינה". 

כמטריות המבקשות להגן מפני הגשם, עלו ונשמעו במהרה קולות רבים ודומים מערים כגון גבעתיים, עמק הירדן, גני תקווה, מבשרת ציון, הרצליה והרשימה עוד ארוכה.

עמידתו של הדרג המקומי מול ההתרחשויות בדרג השלטוני, מהוות דוגמה לכוחו לקבל החלטות המעצבות את החיים בגבולותיו בהתאם לאופי התושבים. מתחת לעובדות בשטח, נמצאת הנחה ברורה: אנחנו, כשלטון מקומי, יכולים לעמוד בשער ובו עוברות ההחלטות על הנעשה בקרבנו.

קול הזעקה שהשמיעו הרשויות המקומיות ועמידתן על רגליהן האחוריות למול השינויים המסתמנים במערכת החינוך, חשוב והכרחי. כמודל הדמוקרטיה הארצית, כך גם ראשי העיר הינם נבחרי ציבור הנדרשים להשמיע קול ברור ולייצג את הציבור שבחר אותן. בנוסף, ההכרה בצורך לבזר סמכויות לרשות המקומית אינה חדשה. כבר בשנת 2020, לאחר משבר הקורונה שהציף ביקורת ציבורית רחבה על הריכוזיות הרבה בתחום החינוך, הודיע שר החינוך יואב גלנט על הקמת ועדה שתבחן העברת סמכויות ממשרד החינוך לרשויות מקומיות ולמנהלים. 

מול זאת, עולות שאלות קשות בדבר התפלגות הארץ לשבטים חינוכיים ותרבותיים כתוצאה מיכולת כלכלית. באופן לא מפתיע, רובן המכריע של הרשויות שהשמיעו קולן חולקות מאפיין משותף ברור: מיקומן המחמיא בדירוג האיתנות הפיננסית ובמדד החברתי כלכלי. יוצאת דופן ברשימת העיריות היא עיריית ערד הנחשבת חלשה יחסית כלכלית. אבל חשוב לשים לב שבשעה שרשויות חזקות אמרו שיממנו את התכנים בעצמן, הבטחה שכזאת לא מופיעה בדבריו של ראש עיריית ערד, ניסן בן חמו. לא מופרך לשער שהעדר ההבטחה בדבריו לא נובעת משיקולי רצון – אלא משיקולי יכולת. עיירה ענייה, היא עירייה שהיכולת שלה להעניק יותר לתלמידיה מוגבלת בהרבה.

ומכאן, קצרה הדרך למציאות ובה ילדים בערים חזקות כלכלית יוכלו לקבל את אותם התכנים שאבי מעוז מבקש למגר – בעוד שערים חלשות כלכלית, יצטרכו לעשות ויתורים כלכליים כואבים או לוותר על השמעת קולות שכאלה בתחומן. 

הבעיה: אין סיבה שההנהגה בירושלים תחליט איפה עובר קו אוטובוס בקריית שמונה 

מדינה ישראל היא מדינה קטנה יחסית, ומכאן יש הרואים במאפיין זה כסיבה המרכזית לכך שישראל היא מדינה ריכוזית ביותר – כלומר שמרבית הסמכויות מרוכזות בשלטון המרכזי, ואין לה חלוקת סמכויות סדורה בתחומי ממשל מגוונים בין מדינה, מחוזות, רשויות וקהילות. אלו למעשה התפתחו באופן ספורדי עם השנים, כתוצאה ממאבקים, מהסדרים פרטניים או מנורמות שהשתרשו. 

תומכי הריכוזיות נוהגים להדגיש את יתרון הגודל, ויותר מכך את התפיסה הממלכתית של המדינה שדורשת אחידות בתכנים, בתהליכים ובשירותים. לטענתם, הריכוזיות נדרשת אף יותר בהינתן ההטרוגניות הגבוהה של החברה בישראל והפערים העצומים בין קבוצות אוכלוסייה, שתהליכי ביזור מעצימים עוד יותר. 

אולם, מזה זמן מה אנו רואים מגמה הדרגתית של התחזקות השלטון המקומי – ביכולותיו המקצועיות, בגמישות ובמהירות של פעולתו, ביכולת שלו לתת מענה מתאים ואפקטיבי יותר לאוכלוסייה. מגמה זו רק הלכה והתעצמה בתקופת הקורונה ויחד איתה ההבנה שלא ניתן להמשיך ולעשות שימוש במנגנונים בלתי מתפשרים של אחידות בסגנון "כור היתוך". 

תפיסה מארגנת

מול כל אלו יש לבנות מודל של "ממלכתיות חדשה", אשר תציע כללים הוגנים המייצרים איזון נכון בין הממלכתי, המקומי והקהילתי. בכל מעשה מדינתי ובכל תחום של החיים הציבוריים היסוד הלאומי המרכזי יהיה דומיננטי (50%) אבל במקביל תהיה הכרה בניהול המקומי (30%) ובערכים ובצרכים של קבוצות קהילתיות שונות (20%). גישה של 50:30:20 אינה גישה שמפריטה את התפיסה הציבורית, אלא גישה שמסתכלת נכוחה על הממלכתיות שנשחקה והוחלפה באיים של חוסר ריבונות ואוטונומיה, ומנסה לייצר הסדרים חדשים לעיצובם של החיים הישראלים במאה ה- 21. 

דרכי פעולה אפשריות

  1. יצירת מודל לאומי-ממלכתי בחינוך לפי שיטת 50:30:20, הכולל ליבה ממלכתית משותפת (50%), מרחב של 30% ייחודיות מגזרית (כפי שנהוג היום בחלק מסוגי הפיקוח השונים) ו-20% לטובת מימוש הייחודיות הקהילתית ולבחירת ביה"ס. במודל זה, זרמי החינוך (ממלכתי, ממלכתי-דתי, ערבי, חרדי) לא יתבטלו, אלא יוטמעו במודל לאומי-ממלכתי מתוך תפיסה שוויונית. החלוקה האחוזית המתוארת תוכל להיות מוחלת למשל ביחס לקביעת תוכנית הלימודים, לחלוקת סמכויות הניהול בין משרד החינוך, הרשויות ומנהלי בתי הספר ועוד. 
  2. החלת מודל 50:30:20 על יחסי ממשל מרכזי, מחוזי ושלטון מקומי. מודל זה ישען קודם כל על הצעה מנומקת לאחריות ולסמכות של כל רמה ועל מנגנונים שונים לקביעת חלוקת האחריות בתחומי הפעילות השונים, תוך התייחסות לפערים חברתיים וכלכליים ולהיבטים של ניהול דיפרנציאלי. במסגרת זו נקדם הצעות כגון איחוד הגבולות של מחוזות משרדי הממשלה לצורך ניהול ממשלתי מבוזר אפקטיבי, כינון ועדות אזרחים ברמת המקומית אשר להחלטתן יופקד חלק מהתקציב המקומי ועוד.

עוד בUncategorized