זהות יהודית

יותר יהדות – פחות כפייה

זאת השורה התחתונה של נייר מדיניות שנכתב בחודשים האחרונים במרכז מנור על ידי תהלה פרידמן וד״ר רעות פינגר-דסברג ונקרא ״מדינה יהודית ממלכתית״.

ישראל זקוקה ליותר יהדות במרחב הציבורי ובבי״ס, לא פחות.

הישראלים וילדיהם – כמו כל אזרחי העולם – זקוקים להקשר, לזהות, לסיפור, לשורשים, ללאומיות ציונית – כאלה שיזכירו לנו למה אנחנו פה, במה המדינה שלנו שונה מכל השאר, ויאפשרו לנו לגדל ילדים יהודים ללא מאמץ. אני סומכת על ישראל שתעזור לי לגדל ילדים יהודים ללא מאמץ.

כשגרנו בחו״ל התמודדתי כיהודיה חילונית עם השאלה: איך הילדים שלי ירגישו שיום כיפור, אם בחוץ האוטובוסים נוסעים והחנויות פתוחות כרגיל? איך להוריש להם את נפלאות חנוכה כשבחוץ חג המולד הנוצץ והאטרקטיבי?

אני רוצה להרגיש שאנחנו חיים במדינה יהודית.
אני רוצה להרגיש את זה ברחוב ועל הילדים שלי.
אני רוצה שנרגיש את השבת, שנרגיש שעכשיו פסח, שאנחנו לומדים את התנ״ך בשפת המקור, מתנהלים לפי לוח השנה העברי ומקדשים ערכים יהודים הומיניסטים כחברה וכמדינה.
אני רוצה שהמדינה תכיר בכך שציונות זה סוג של יהדות – ציונות-חילונית, לא רק "ציונות-דתית".

במשך עשרות שנים המדינה העניקה את המונופול על היהדות לחרדים.
הם צמצמו את המושג ״יהדות״ לדת והלכה בלבד. וזה הרחיק את החילונים מיהדותם, עד לרמה של ניכור, רתיעה ואפילו שנאה.
התהליך הזה השאיר אותנו החילונים עם פירורי יהדות, שגם הם לא היהדות שלנו, והימין והדתיים נזכרו לזעוק: "אובדן המדינה היהודית!".
התשובה היא לא להעמיק את המונופול של החרדים והחרד״לים על היהדות, בכפייה לא נעמיק את זהותה היהודית של המדינה אלא בדיוק להפך.

תקראו את התחזית המדכאת של תהלה בפוסט שכתבה היום, אבל אל תוותרו על היהדות, רק בגלל שהממשלה מפקיעה אותה מאיתנו. הגיע הזמן לתבוע את זכותנו ליהדות בדרכנו, לפעול לטובת מדינה יהודית ממלכתית.

עוד בזהות יהודית