חודש: מרץ 2023

אנו תומכים במתווה העם, המציג בפני החברה הישראלית הסדר כולל ומאוזן אשר יוביל לחיזוק מערכת היחסים בין שלושת הרשויות ולהגברת אמון הציבור בהן. המתווה מכיל הסדרים ראויים רבים מבחינה משפטית, ויש לראות בו כמצע לדיון ראשוני בכנסת, בין הסיעות השונות, בדרך להסכמה רחבה. אנו מודעים להיותן של חלק מההצעות שנויות במחלקות, אך בו בעת – זוכרים כי ישראל ניצבת על פי תהום והתחפרות בעמדה טהרנית, שמרנית או ליברלית, רק תדרדר אותנו עוד יותר. 

אנו דובקים באמרה הבלתי מתפשרת לפיה בין תיקון להרס, יש הבדל גדול. השאיפה לבסס את המכנה המשותף האפשרי הרחב ביותר, מבלי להתפשר על הדמוקרטיה הישראלית, מובא לידי ביטוי בסעיפיו, העולים בחלקם בקנה אחד עם ההצעות אותן הצגנו במתווה מאזניים בעבר. בכוחה של שאיפה זאת להפוך לכדי מציאות רק על ידי המשך דיון אחראי ושקול במישור הפוליטי.

יש להבהיר שחשוב להתייחס למתווה המוצע כמכלול. אי אפשר להסתכל על כל סעיף מבלי להבין כיצד יתר הסעיפים משפיעים עליו ועל התמונה השלמה.

עיקרי המתווה:

הצעתו של הנשיא מבקשת לבסס מסגרת חוקתית יציבה ורחבה תוך הידרשות לסוגיות רגישות המעצבות את פניה של החברה הישראלית, כגון: כוחה של הרשות המחוקקת והמבצעת, שאלת זכויות האדם, שאלת השוויון בנטל, שאלת הייצוגיות של אוכלוסיות שונות במערכת המשפט וכו'. להלן עיקרי המתווה והנקודות בהם אנו רואים מרווח ומקום לגמישות:

עיגון הביקורת השיפוטית על חוקתיות חוקים וגבולותיה צריך להתבצע במסגרת חוק יסוד: החקיקה ותיקון חוק יסוד: השפיטה. חוק זה יקבע כללים ברורים אשר יחזקו הן את בית המשפט והן את הרשות המחוקקת. בית המשפט ייהנה מלגטימציה גבוהה בביקורת שיפוטית של חוקים רגיל והכנסת תהנה מקביעת מנגנון ברור ונוקשה אשר אינו מאפשר לבית המשפט לבקר את חוקי היסוד. 

הליך פסילת חקיקה רגילה הסותר חוק יסוד – לפי המתווה, ביהמ"ש העליון הוא הערכאה היחידה המוסמכת לדון בתוקפה של חקיקה רגילה הסותרת חוק יסוד. ביטולה של חקיקה יתבצע בהרכב של 11 שופטים לפחות, וברוב של לפחות שני שליש ממנו. במקרה שלא הושג הרוב נדרש יוכל ביהמ"ש, ברוב קטן יותר, לקבוע סעד הצהרתי בדבר אי-התאמה של החוק. 

בכך מגביל המתווה בצורה משמעותית את הביקורת השיפוטית כנגד חקיקה של הכנסת ומאפשר במקרים שנויים במחלוקת דיון מעמיק ותהליך דיאלוגי בין הרשויות.
הצעה זאת עולה בקנה אחד עם העמדה שהצגנו, הנוגעת לרוב הנדרש לקביעת בטלות. הקביעה לפיה לא ניתן יהיה להטיל ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד, מקובלת לאור התהליך המוצע לחקיקתם ב"חוק יסוד החקיקה".
הגדרת חוקי היסוד והגבלת הביקורת השיפוטית כלפיהם – המתווה קובע כי בית המשפט לא יוכל לבטל חוקי יסוד. חוקים אלו קובעים את כללי המשחק אשר על פיהם פועלות שלושת הרשויות והליך חקיקתם הוא נוקשה ומחייב ארבע קריאות אשר בשלוש הקריאות הראשונות נדרש רוב של 61 ח"כים  ורוב של 80 ח"כים בקריאה הרביעית. במידה והקריאה הרביעית תתקיים בכנסת העוקבת הרוב הנדרש יעמוד על 70 ח"כים. הליך זה מחייב הסכמה רחבה בקרב סיעות הבית בכל הנוגע לקביעת כללי המשחק של החברה הישראלית והגנה על זכויות אדם ושמירה על זכויות המיעוט. בעניינים הנוגעים לבחירות הדרישה היא גבוהה יותר והיא עומדת על רוב של 80 ח"כים בכל ארבעת הקריאות.

המתווה מתייחס לסוגיית השירות הצבאי, ומבקש לעגן מתווה מוסכם בחוק יסוד. הליך החקיקה המורכב של חוק יסוד, ממזער את סכנת השימוש לרעה שעלתה בעבר למול החשש שיעשה שימוש לרעה בחוקי יסוד באופן שיעגן את אי-השוויון בנטל.

אנו מאמצים בחום את מתווה העם, המאפשר בהירות רבה ומגביר את הודאות בנוגע לאופן פסילת חקיקה וליכולת של הכנסת להגן על חקיקה מפני ביקורת שיפוטית באמצעות מנגנון חוקי היסוד.

הוועדה לבחירת שופטים – אופן בחירת השופטים הוא אחת מהסוגיות המשמעותיות ביותר ברפורמה המשפטית המוצעת, ובליבה שמירה על עצמאות מערכת בתי המשפט.  

לפי הצעת הנשיא, חלוקת חברי הועדה תהיה כדלקמן: ארבעה נציגים לקואליציה, שני נציגים לאופוזיציה, שלושה שופטי עליון ושני נציגי ציבור הכשירים לכהונה בביהמ"ש העליון אשר ימונו בהסכמה של נשיא/ת העליון ושר המשפטים. הצעתו של הנשיא מעודדת מינויים מקצועיים המוסכמים על כלל החברה הישראלית. ההצעה מאזנת בין הנציגים המקצועיים והנציגים הפוליטיים האופן נאות ובכך מצמצמת משמעותית את סכנת הפוליטיזציה של מערכת המשפט ומבטיחה את עצמאותה.

עיגון זכויות יסוד – המתווה קורא לעיגון הזכות לשוויון ואיסור הפליה, הזכות לחופש ביטוי, הדעה, ההפגנה והאספה. כיום רבות מהזכויות, כגון הזכות לשוויון, נגזרות מחוק יסוד כבוד וחירותו ומוגנות מכוח ההלכה ולא מכוח החקיקה, מה שמשאיר אותן במרחבי פרשנות.
אנו מברכים על ביטוי זה של מחויבות מלאה לעקרונות הכרזת העצמאות  וביסוס זכויות האדם והאזרח, הנדרש בעינינו כחלק מתפיסת התיקון לדורות. אכן לאור פסיקתו של בית המשפט העליון בנושא, הפער בין זכויות מנויות לשאינן-מנויות הוא קטן יחסית, אך זוהי נקודה חשובה לעמדתנו משום שהמתווה מגביל בצורה משמעותית את מרחב הביקורת השיפוטית של בית המשפט ועל כן בד בבד עם הגבלת כוחו של ביהמ"ש ראוי לעגן בצורה חזקה ונוקשה את היקף הזכויות המנויות.  

שמחנו לראות כיצד המתווה מבקש להתמודד עם הסוגיה אותה העלנו ב"מאזניים", בדבר העומס הרב איתו מתמודדת היום עם מערכת המשפט. הכשלים המהותיים שבמערכת (כגון חוסר אפקטיביות, סחבת, פשיעה ללא מענה ובעיות תקציב) הם אלו שבסופו של דבר פוגעים באזרח באופן הישיר ביותר. תוכנית רב-שנתית המבקשת לבצע שינויים הכרחיים בראיה ארוכת טווח, היא צעד מתבקש וחשוב בדרך לתיקון הכשלים הקיימים היום. השאלה, המתחדדת לאור אופן הביצוע החסר של תוכניות רב-שנתיות בעבר – היא שאלת המימוש.

המתווה מצמצם את תחולת עילת הסבירות כך שלא תחול על החלטות ממשלה במליאתה, בענייני מדיניות ומינויים לשרים, ולא תחול על החלטות שרים בענייני מדיניות אלא אם הן מופרכות או שרירותיות. אך מול יתר רשויות המדינה, הלכת הסבירות תמשיך לחול.

הצעתו של הנשיא מאזנת בצורה נאותה בין הצורך להגן על הפרט בפני רשויות המדינה ובין מתן חופש הפעולה לדרג הנבחר הנהנה מלגטימציה ציבורית. לאור זאת, אנו תומכים בצמצום עילת הסבירות ושמירה על תחולתה במקרים בה קיימת חשיבות  בהגנה על האזרח אל מול מערכות המדינה. 

שמירה על עצמאות מערך היעוץ המשפטי לממשלה וחיזוק עצמאותה של הממשלה – המתווה שומר על עצמאות מערך הייעוץ המשפטי לממשלה ומעמדו המשפטי המחייב  כלפי משרדי הממשלה. בהקשר של המעמד המשפטי המחייב של היועמ"ש, המתווה מחריג הצעות חוק ממשלתיות ומאפשר לממשלה בנוגע להצעות חוק להסתמך על חוות דעתה גם כשזו סותרת את חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה. על פניו, המתווה מקל עם המצב החוקי אשר במסגרתו במצבים בהם היועץ המשפטי לממשלה איננו מעוניין לייצג את עמדת הממשלה או השר בעתירה כנגדם, ייצוגו העצמאי של השר או הממשלה, מצריכים אישור מיוחד של היועמ"ש. נראה כי על פי המתווה תוכל הממשלה או השר, לייצג את עצמם בבית המשפט, גם ללא הסכמת היועמ"ש. 

בולטת העובדה שבמתווה אין התייחסות מפורשת למנגנון של פסקת התגברות. אך חשוב להבין שלפי המתווה המוצע, מנגנון חקיקת חוקי היסוד – מהווה למעשה "מנגנון התגברות מראש"  המבקש להגביל את יכולתו של בית המשפט לבקר את החלטת הכנסת, במידה ומדובר בחוק יסוד.

דמיון רב קיים בין "מתווה העם", לבין ההצעות שהובאו ב"מתווה מאזניים". הדמיון לא נמצא רק בסעיפים הקטנים – אלא בעיקר סביב ההבנה הבלתי מתפשרת, לפיה על מנת להבטיח משילות ולכידות, יש לבסס כללי משחק רחבים המאפשרים לכל הקבוצות בחברה להתנהל במרחבי הסכמה מוסדרים.  וזאת תוך עיגון ערכיה הבסיסיים של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.