המסורת היהודית מלמדת אותנו שלעתיד לבוא "כל המועדים עתידין להיבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם".
מה ייחודו של חג הפורים שבשונה משאר המועדים הוא ימשיך להתקיים גם בימות המשיח? רמז לכך ניתן למצוא בפרק ב' במגילת אסתר: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ". אפשר ומסורת התחפושות בחג שואבת את השראתה מפסוק זה. אסתר מסתירה את זהותה בבואה לארמונו של המלך אחשוורוש. לא קשה לזהות את הדמיון המילולי בין אסתר והסתרה. שמה של אסתר הוא למעשה מהותה. היא איננה נמצאת במרחבי קהילתה המוכרים ולכן נאלצת לשמור על זהותה בסוד.
קשה שלא לחשוב על משמעותן של שאלות זהותיות בימים אלה. המשבר הנוכחי נוגע בעצבים החשופים של כולנו. השאלות המשפטיות הן סימפטום של קיטוב פוליטי עמוק הרבה יותר. בבסיס הדברים ישנן התנגשויות אינסופיות בין מרחבי זהות שונים ומנוגדים. דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים ומזרחים וכו'. הזהויות הללו מוצאות בכל זמן נתון סוגיה פוליטית תורנית כדי להתלבש עליה. העובדה שהמאבק הנוכחי מתקיים סביב שדות המשפט ושאלת אופי המשטר הפוליטי מלמדת שהגענו לנקודת רתיחה. אפשרות ההדחקה שהייתה לנו ברגעים אחרים כבר לא ניצבת בפנינו. כשהמציאות איננה בוערת נוח לנו להתמקם באופן פשוט במרחבים הטבעיים שלנו. לא כך במצבי חירום. אנו נדרשים לחשיבה מחודשת. לא רק בנוגע לדרכי הפעולה שלנו אלא בעצם ערעורן של יסודות הזהות שלנו.
כוחו של חג הפורים נובע בין היתר מההבנה שהתחפושת לא פחות עמוקה וממשית ממה שנמצא מתחתיה. התחפושת שומרת עלינו מהרצינות התהומית והדוגמטית בהבנתנו את עצמינו. היא מאפשרת לנו פוליטיקה גמישה ורכה יותר. המשמעות העמוקה של צמד המילים "כולנו אחים" נוגעת בעצם החיבור הראשוני שאיננו תלוי בעמדות מוצא, ערכים, נרטיבים ואידיאולוגיות שונות. אין זה אומר שצריך להקל ראש בחיכוכים אידיאולוגיים כאלה ואחרים אלא שחובה להבין את אותם פערים בקונטקסט רחב יותר. כאן המקום לחזור לתחילת הדברים. פורים יישאר איתנו בימות המשיח דווקא משום שבימים אלה אנו נדרשים להיות אמביוולנטיים ביחס לתכנים השונים הממלאים את זהויותינו השונות. אמת עמוקה איננה יכולה להתגלות בהווה הצר והמקובע. היא שומרת על עצמה לקראת הופעתו של עתיד ממשי.
כיוזמה אנו מכוונים לשנת המאה של המדינה. אנו מבינים שאנו רצים למרחקים ארוכים. האתגרים עצומים ונדרשת סבלנות לא מבוטלת. את ההיגיון הפורימי צריך למשוך הלאה לתוך השדות הקונקרטיים שבהם אנו פועלים. אל לנו לפחד ממעשה ההתחפשות. תחפושת היא חיפוש. היא מעניקה זהות אך מאפשרת לבעל הזהות להמשיך ולחפש את עצמו. להיות זהויות גמישות. ביחס לעצמנו ובעיקר ביחס לאחרים.
יש עניין בחודש אדר שהכל נתהפך לטובה. משברים הם גם הזדמנויות וכמאמר המגילה:
"והַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים".
פורים שמח!
