אנו נמצאים בתהליך היפרדות כואב ומתמשך בין הערך הדמוקרטי והערך היהודי. מכריחים אותנו לבחור בין היותנו יהודים להיותנו דמוקרטים, כאילו שני יסודות אלה אינם יכולים עוד לחיות בכפיפה אחת. הצורך המדומה לבחור בין שני הערכים לא פוגע רק בהם, או בשילוב המיוחד ביניהם עליהם קמה מדינת ישראל, אלא הוא שוחק את הציונות הנעוצה ביסוד החיבור בין שני יסודות אלו.
מצב זה אינו נכון עבור המפעל הציוני, אינו משקף את עמדות הציבור הישראלי וגוזר עלינו עתיד מגזרי ואפל. המאבק על דמותה של מדינת ישראל, קושר יחד את כל מי שמאמין ברעיון הציוני ככזה המחזיק בשני ערכים – הדמוקרטי והיהודי. ערכים המשלימים אחד את השני, יונקים תוקף זה מזה ומאפשרים לייצר ולחזק ברית רחבה ורב-מגזרית, ברית ציונית.
ומהי אותה "ברית ציונית"?
ברית היא קשר או חיבור בין יחידים, קבוצות, או קולקטיבים. בתנ"ך, הברית המקראית הייתה הסכם הכולל הבטחה לעתיד טוב יותר. הברית נכרתה לרוב בין האדם לאלוהים, ולרוב דרשה גם התחייבות של שני הצדדים – למען הבטחת העתיד. לברית מרכיבים מוסריים ואידיאולוגיים, המעניקים לה מעמד גבוה יותר משל שותפות או חוזה. בשעה ש"שותפות" מהווה מיזוג של שני פרטים לגוף אחד, ברית היא שיתוף פעולה בין שני פרטים נפרדים. בכוחה לאפשר לחלקים המרכיבים אותה לשמור על זהותם הייחודית ועל האינטרסים שלהם, וגם לייצר סינרגיה – כך שהשלם גדול מסך חלקיו.
בהקשר הישראלי והציוני, הברית יכולה להיות בין קבוצות שונות שבוחרות לשתף פעולה בזכות הערכים המשותפים שלהן, ולמען עתיד משותף המבוסס על הערכים האלו. הקבוצות המרכיבות את הברית נכונות להתחייב לטובת מימושה, אך לא נדרשות להתפרק מזהותן כחלק מההסכם לכינונה.
ולמה ציונית? משימת הציונות עליה אנחנו מדברים לא הסתיימה עם הגעת העם היהודי לארצו ובניית הבית הלאומי. תפקידה של הציונות אינו מסתכם בקיומו של "מקלט בטוח" בארץ ישראל. תכליתה של הציונות היא חידוש היהדות ויצירתה של חברת מופת דמוקרטית. מדובר בתהליך ארוך ואיטי של פיתוח וביסוס הבית הלאומי באופן הפועל להתיך ולחבר בין היהדות והדמוקרטיה, קודש וחול, לאומי ואוניברסלי. גם וגם.
דמוקרטיה ויהדות כ"צבת בצבת עשויה". תקומת ישראל וקיבוץ הגלויות נועדו להחזיר את העם היהודי לקדמת הבמה האנושית באמצעות בניית מדינת מופת הדוגלת בערכים הדמוקרטיים. "ישראל תהא מושתתת על יסודות החרות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל ומחויבת לזכויותיהם האישיות של כלל אזרחיה" נכתב במגילת העצמאות.
הציונות מציבה את הלאום היהודי בבסיסה, אך לא מצמצמת את היהדות לכדי דת בלבד וגם לא לחילוניות גמורה. היא מאפשרת ביטוי לדתיים, חילוניים ומסורתיים – ומבקשת לבסס ערכים משותפים לכל אלו. בכוחה לאפשר לכולנו לאחוז בלאומיות בגאון, תוך חיזוק הנרטיב היהודי והערכים הדמוקרטיים, ולהגן עלינו מפני לאומנות הרסנית.
ברית ציונית, המהווה "גם וגם", היא השותפות הטבעית המתחדשת בין הימין הציוני (שמרני-מסורתי-דתי), המרכז לבין השמאל הציוני (חילוני-ליברלי) ברית בין אלו המתרגשים מנס החיבור בין שני יסודותיה של מדינת ישראל וכואבים כאשר אחד מהם נחלש. ברית בין אלו המרגישים גאווה לראות את דגל ישראל מתנופף בגאון, ובין אלו שיודעים עמוק בליבם שרב המשותף על המפריד.
לברית שני צירים: אופקי ואנכי. הציר האנכי מחבר את הברית לשרשרת היהודית ההיסטורית ומציב חזון ועתיד משותף. הציר האופקי, מנכיח את חשיבות הערבות הדדית, החוסן החברתי והמחויבות של כל קבוצה וקבוצה לקיומה של הברית.
בתוך הברית הציונית, שותפים גם אלו שאינם יהודים, ומהווים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. זאת, מתוך היאחזות בלתי מתפשרת בערך היהודי והדמוקרטי כאחד. מחויבותה של ישראל למיעוט הערבי וליתר המיעוטים שבקרבה לא רק שאיננה סותרת את יהדותה אלא היא עולה בקנה אחד עימה ומהווה תנאי למימושה. לצד יסודות הומוניסטים מובהקים ואוניברסליים, שדורשים מאיתנו כבני אדם להביט אל עבר האדם שבקרבנו כשותף שווה זכויות ואף להקשיב לכאביו ולסייע במצוקותיו ובפרט אלו הנמצאות בתחום אחריותנו. העתיד המשותף – הוא כזה שבו מהווים המיעוטים חלק בלתי נפרד. האינטרס לכינון יציבות, ביטחון, שגשוג ואחדות, משותף לכל הקבוצות יחד.
בבסיס הברית הציונית עומדת תודעת האחריות הלאומית לקיומה של מדינת ישראל. השותפים בברית נוטלים ביראה ובאימה על כתפיהם את האחריות המשותפת להמשך התפתחותו של הנס הישראלי. הם מבינים כי המשך קיומה של מדינת ישראל אינו מובן מאליו וכי אין הדבר תלוי אלא בנו. הם מחזיקים בכל דור את ציווי הדור הקודם אשר הקריב מדמו וממרצו למען פיתוחה של המדינה: "כל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך".
