חינוך

השלכות תקציב 2023-24 על החינוך הממלכתי בישראל

תקציב 2023-24 טומן בחובו שינויים מרחיקי לכת למערכת החינוך הממלכתית והציבורית, ומהווה נקודת מפנה המערערת את עקרונות היסוד.

תקציב 2023-24 טומן בחובו שינויים מרחיקי לכת למערכת החינוך הממלכתית והציבורית. לראשונה, מדינת ישראל מוותרת מיוזמתה על המנוף היחיד שיש לה ליצירת שוויון הזדמנויות מהותי, מנועי צמיחה ארוכי טווח והון אנושי עם כישורים ומיומנויות.

חוק חינוך ממלכתי תשי"ג-1953, עיצב את מערכת החינוך הממלכתי כמערכת אחת ללא זרמים כשלצידה שתי מערכות זעירות – החינוך הממלכתי-דתי והחינוך העצמאי החרדי. החוק עיגן תקצוב מלא למוסדות חינוך רשמיים שמחוייבים ועומדים במספר עקרונות מרכזיים: שוויון, היעדר אפליה ואי-מיון תלמידים, לימודי ליבה, חינוך לא מפלגתי, וחובת שקיפות ודיווח. אלו מבטיחים תשתית אחידה, הזדמנות להשכלה וחינוך לכל ילדה וילד בישראל, ללא הבדל דת, מוצא, מין ורקע כלכלי-חברתי. לכן במהותה מערכת חינוך ממלכתית-ציבורית מובילה לצמצום פערים, שוויון הזדמנויות, פיתוח יכולות וכישורים להשתלבות התעסוקה ובחברה כאזרחים פעילים, יצרניים ותורמים לחברה.

העברת התקציבים לחינוך החרדי והדתי, בהיקף של 3.8 מילארד ש"ח ו-1.16 מילארד ש"ח, בהתאמה, יובילו למצב חדש וחסר תקדים, בו המדינה מממנת מתקציבה בהיקפים נרחבים, גדלים והולכים, מוסדות פרטיים וחצי פרטיים (מוכש"ר ופטור). האחרונים כמעט ואינם מפוקחים על ידה, ואינם מחוייבים להיעדר אפליה, לקבלת הכרה או רישיון הפעלה ממשרד החינוך.

לצד העברת התקציבים, ההסכמים הקואליציונים מרופפים ומצמצמים אף יותר את פיקוח המדינה על זרמי חינוך אלה ומגדילים את האוטונומיה שלהם. כך שהם יהיו פטורים כמעט מכל החובות המוטלים על בתי ספר ציבוריים. זוהי אנומליה שאין לה תקדים – מצב בו המדינה מממנת בתי ספר פרטיים מתקציב ציבורי תוך שהיא מוותרת על אחריותה לפעול ליישום מטרות החינוך כפי שנקבעו בחוק. בפועל יצרה הממשלה בתקציב הנוכחי תמריץ להפיכת כלל בתיה"ס הציבוריים (רשמי) לחצי-פרטיים (מוכש"ר). איזה סיבה תהיה לבית ספר ממלכתי להמשיך ולהיות כפוף לכלל החובות ע"י המדינה אם הוא יכול לזכות בתקציב כמעט שווה ובאוטונומיה נרחבת? המגמה המסתמנת תהפוך את מערכת החינוך ליקרה יותר, מעמדית יותר, סגרגטיבית יותר, שוויונית פחות ואיכותית פחות.

חינוך הוא מוצר ציבורי מובהק, המעצב לא רק את הכאן ועכשיו – אלא גם את העתיד. הוא התשתית הערכית והאינסטרומנטלית הבונה את החברה והמשק. לשינויי התקציב צפויות השלכות רוחב ועומק על מבנה מערכת החינוך עצמה וגם על תוכניות פרטניות כגון: תוכניות לצמצום פערים, נוער בסיכון, יום לימודים ארוך בפריפריה, בית הספר של החופש הגדול וחינוך בלתי פורמלי המיועדים לכלל תלמידי ישראל. השפעה דומה צפוייה על הכלכלה, היקף התוצר, שוק התעסוקה וכושר ההשתכרות, מידת השוויון והמוביליות בחברה, הלכידות החברתית והמנהיגות הישראלית. לפי הערכת אגף התקציבים במשרד האוצר היקף אבדן התוצר המצטבר, בשל העברת תקציבי החינוך החרדי, עד שנת 2060 מוערך בכ-6,708 מיליארד ש"ח.

חשוב לומר: התלמידים החרדים אכן מתוקצבים בחסר ביחס לתלמידים במגזרים אחרים, אבל זה נובע מהעובדה שמרביתם לומדים במוסדות חינוך פרטיים או חצי פרטיים (מוכש"ר) ולא מטעמי אי שוויון. מוסדות אלו בחרו שלא להיות חלק מהחינוך הציבורי – כדי לשמור על האוטונומיה שלהם מבחינה פדגוגית ומינהלית. ההשוואה אינה זהה. לא מדובר בתפוחים לתפוחים. צריך לאמור בקול ברור, יש חשיבות רבה ואפילו הכרח להוביל את מערכת החינוך למצב בו מתקיים תקצוב אחיד של כל תלמיד במדינת ישראל – חרדי, מסורתי, דתי, ערבי או חילוני. אבל תקציב ציבורי מגיע עם מחוייבות לכללים של שירות ציבורי. השוואת התקציבים ללא השוואת החובות, שומטת את הקרקע מתחת לרגלי החינוך הממלכתי-ציבורי בו מתחנכים מרבית ילדי וילדות ישראל.

השורה התחתונה: תוך העברת תקציבים קואליציונים עצומים בגודלם, ריסקה הממשלה את יסודות מערכת החינוך הציבורית והממלכתית במדינת ישראל. שינוי זה התרחש ללא תהליך דיון ציבורי וללא תהליך סדור של קביעת מדיניות הבוחן את מכלול השיקולים וההשפעות על מערכת החינוך בכללותה ועתידם של ילדות וילדי ישראל. מתוך דאגה לכלל ילדות וילדי ישראל, עלינו להידרש בדחיפות לשינוי באופייה של מערכת החינוך הציבורית, ובהשלכותיה על החינוך הממלכתי והציבורי בטווח הקצר והטווח הארוך, מתוך ראיה כלל ישראלית וממלכתית.

עוד בחינוך

אוצר לאומי – איפה הכסף של כולנו?!

צוות מנור

את תקציב המדינה אופפת עמימות רבה. נדרשת עבודה מאומצת על מנת להבין לאן הולך הכסף שלנו - משלמי המיסים. מקבלי ההחלטות בונים על הקושי הזה - הם לא היו רוצים שנדע עד כמה התקציב הנוכחי הוא הכי מגזרי שידעה המדינה. בפרויקט חדשני מרכז מנור מנגיש את תקציב המדינה. יחד, נוכל לחקור לאן הולך הכסף - מה עלה, מה ירד ומה התנפח לממדי ענק

איך הדרישה לשוויון עלולה להוביל לקריסת החינוך הציבורי

רועי ליפשיץ

חינוך ציבורי פרושו לא רק מימון ציבורי אלא גם מחויבות לערכים ציבוריים. ההסכמים הקואליציוניים שואפים לנתק את הקשר בין בין המימון לבין עמידה בסטנדרטים ובמחויבות ציבוריים, כדי לקדם שיוויון בתקצוב לתלמידי הזרם החרדי. מימוש של ההסכמים יכול להוות את הצעד האחרון בהתמוטטותו של מפעל מפואר- החינוך הציבורי הממלכתי של מדינת ישראל.

בדרך לאוטונומיות (לא) עוצרים בתקציב

רותם אורג

הכספים הקואליציוניים, שהיקפם הוא כ-12.5 מיליארד ש"ח, אולי מהווים חלק קטן יחסית מתקציב המדינה העומד על כחצי טריליון ש"ח - אבל הם עדות מובהקת לאופן שבו המדינה, דרך חלוקת המשאבים שלה, מעודדת מגזריות ושבטיות במקום ממלכתיות, ושמה אותנו על המסלול המהיר לאוטונומיות. 

כלכלה ותקציב

בדרך לאוטונומיות (לא) עוצרים בתקציב

הכספים הקואליציוניים, שהיקפם הוא כ-12.5 מיליארד ש"ח, אולי מהווים חלק קטן יחסית מתקציב המדינה העומד על כחצי טריליון ש"ח - אבל הם עדות מובהקת לאופן שבו המדינה, דרך חלוקת המשאבים שלה, מעודדת מגזריות ושבטיות במקום ממלכתיות, ושמה אותנו על המסלול המהיר לאוטונומיות. 

שלשום נחשפו הכספים הקואליציוניים שתעביר הממשלה – בשעה שלא מדובר בפרקטיקה חדשה, הממשלה ה-37 לקחה את היקפי הכספים הקואליציוניים (שמוקצים, כזכור, ללא פיקוח של הכנסת או משרד האוצר) לקצוות חדשים; ובשעה שבעבר הכספים הללו יועדו לפחות בחלקם למטרות כלל-ישראליות, הממשלה הנוכחית שכחה שהיא אחראית לכלל אזרחי המדינה. דבר המובהק בניתוח שבצענו במרכז מנור 

הנה כמה דוגמאות:

  • תקציב משרד המורשת גדל בכמעט 30 מלש"ח (למעלה מ-50%) בין 2022 ל-2023.
  • תקציב משרד המשימות הלאומיות גדל בלמעלה מ-400 מלש"ח (למעלה מ-400%) בין 22 ל-23. בין הסעיפים אליהם יוקדש הכסף – הנצחת מורשת הרב דרוקמן, התיישבות, תרבות יהודית וזהות יהודית.
  • תקציב מוסדות הפטור, שאינם מלמדים ליב"ה, גדל בלמעלה מ-50 מלש"ח (כ-19%) בין 2022 ל-2023.
  • תקציב מנהל החינוך ההתיישבותי גדל בכ-400 מלש"ח (כ-9%) בין 2022 ל-2023.
  • תקציב מינהל החינוך הדתי גדל ב-114 מלש"ח (74%) בין 2022 ל-2023.. מהם 10 מלש"ח להנצחת מורשת הרב דרוקמן (בנוסף להנצחתו במשרד המשימות הלאומיות, כמובן).
  •  תקציב תרבות יהודית גדל ב-27 מלש"ח (כ-123%) בין 2022 ל-2023. בשעה שהסעיף התקציבי עצמו, כפי שאושר במשרד האוצר, ירד בכ-3 מלש"ח, כלל הכסף הקואליציוני (30 מלש"ח) הופנו לתרבות יהודית חרדית.
  •  תקציב התמיכה בשירותי דת גדל בכ-80 מלש"ח (כ-260%) בין 2022 ל-2023. על מה יצא הכסף? 6 מלש"ח לפוריות, 3 מלש"ח להדרכה "בטהרת המשפחה", 5 מלש"ח לרבני קהילות, ו-35 מלש"ח למבני דת. הסעיף האחרון אגב גדל ל-125 מלש"ח בתקציב 2024.

זה נמשך עוד ועוד – תראו בעצמכם, ואל תטעו לחשוב אותנו לתמימים אבל להתעלמות טוטאלית כזו, ולעלייה מופרזת כזו לא ציפינו. התמונה כבר ברורה: ממשלת ישראל לא חושבת שבאחריותה לדאוג לישראלים שאינם חרדים או דתיים (או אפילו לאזורי מצביעיה שלה) –  שלא נדבר על חילונים, מסורתיים או ערבים. הכספים הקואליציוניים, שהיקפם הוא כ-12.5 מיליארד ש"ח, אולי מהווים חלק קטן יחסית מתקציב המדינה העומד על כחצי טריליון ש"ח – אבל הם עדות מובהקת לאופן שבו המדינה, דרך חלוקת המשאבים שלה, מעודדת מגזריות ושבטיות במקום ממלכתיות, ושמה אותנו על המסלול המהיר לאוטונומיות. 

עוד בכלכלה ותקציב

כלכלה ותקציב

ורק לכולנו לא נשאר

ערכנו ניתוח השוואתי של ההסכמים הקואליציוניים ומצאנו מגמה מדאיגה וחסרת תקדים של חלוקת כספים למגזרים ספציפים וללא התייחסות לאוכלוסיות מוחלשות. במתן תקציבים שווים מבלי להעמיד שום דרישה או קריטריון המדינה מוותרת מיוזמתה על המנוף היחיד שלה כדי ליצר שוויון הזדמנויות מהותי - זה יעמיק את הפערים, זה יצמצם את הנגישות לחינוך איכותי וזה יגביר את תופעת המיון והסינון שתגביר את החלוקה המעמדית והעדתית.

אני לא יודעת למה זה הפתיע אותי. הרי קראנו את ההסכמים שנחתמו עם הקמת הממשלה הזו, וראינו את סעיפי הרזרבות העצומים ששוריינו בהצעת התקציב והבנו ששם חבוי הכסף הקואליציוני (12.5 מיליארד!! לעומת 1.4 מיליארד בתקציב של ממשלת בנט-לפיד). אבל כששמעתי את קרן מרציאנו מקריאה את ההתחייבויות הקואליציוניות פשוט לא האמנתי, ולכן התגייסנו יחד במרכז מנור וניתחנו יחד את ההסכמים.

  • 3.7  מיליארד ש"ח תוספת תקציב למוסדות תורניים – עלייה של כ-50% מהתקציב הקודם, ויותר מסך כל הכספים הקואליציונים של הממשלה הקודמת!;
  • 125 מלש"ח תוספת לתמיכה בתרבות יהודית חרדית – עלייה של כ-120%; 
  • 0.5 מיליארד ש"ח לתקציבי חינוך ממלכתי-דתי (=החמ"ד) שעולים בכ-75%, שמתוכם 170 מלש"ח תוספת ל-"מענה תקציבי למאפיינים הייחודיים של החמ"ד" ועוד 200 מש"ח ל"הקלה בתשלומי הורים", שכפי שדווח השר מתעקש שיהיו רק בחמ"ד.
  • תקציב משרד המשימות הלאומיות (משרד ההתיישבות לשעבר) גדל בלמעלה מ-400 מלש"ח (עליה של למעלה מ-400%), ועל מה מוצאים את הכסף? הנצחת מורשת הרב דרוקמן, התיישבות, תרבות וזהות יהודית, וכו' וכו'. כספים שמטיבים רק עם מגזר אחד ושחייבים לבוא על חשבון מגזרים אחרים והציבור בכלולותו. 

ואפשר להמשיך, אבל אני מזמינה אתכם לחזות במו עיניכם ולראות כיצד הכספים דוחפים אותנו עוד מעבר לצוק לעיגון האוטונומיות.

ואני לא משלה את עצמי, כספים קואליציונים תפקידם להיטיב עם הרכב הקואליציה הנוכחית, אך אני רק שואלת את עצמי איפה העלייה הגדולה, או אפילו הדומה בתקציב קואליציוני לתלמידי הפריפריה או סתם לתלמידי החינוך הממלכתי, ילדיהם של מצביעי הליכוד המסורתיים והחילוניים? חיפשתי ולא מצאתי.

זה נורא משני טעמים:

  1. כי זה תקציב מגזרי, שיפגע בכלכלה וקורע את החברה;
  2. כי זה תקציב מגזרי, שמשנה את האופי של מוסדות המדינה (צבא, חינוך, תרבות..) – הם לא יהיו ממלכתיים אלא מגזריים והם לא יהיו ציבוריים באופיים, אלא רק במקורות המימון שלהם.

פירוק החינוך הציבורי ממלכתי בישראל

הכספים הקואליציונים בתחום החינוך, יובילו למצב חדש בו המדינה מממנת מתקציבה בתי ספר פרטיים וחצי פרטיים באופן זהה לביה"ס הציבוריים. אלו מוסדות שכמעט ואינם מפוקחים על ידה, אינם מחוייבים להיעדר אפליה, אינם מחוייבים לקבלת הכרה או רישיון הפעלה ממשרד החינוך וככלל יהיו פטורים כמעט מכל החובות המוטלים על בתי ספר ציבוריים.

הכספים הקואליציונים הללו ייצרו תמריץ להפיכת כלל ביה"ס הציבוריים (רשמי) לחצי-פרטיים (מוכש"ר). הם ישנו את פניה של כלל מערכת החינוך בישראל, למערכת חינוך שאינה ציבורית עוד. הם יעמיקו את הפערים, יצמצמו את הנגישות לחינוך ציבורי איכותי ויגבירו את תופעת המיון והסינון שתוביל לחלוקה מעמדית ועדתית.

אנשי המקצוע במשרד האוצר ידע לעצור סחף שכזה במערכת הבריאות, התנגדו לשר"פ ולתיירות מרפא והגבילו אותם בטענה שהם יהפכו את שירותי הבריאות ליקרים יותר ואיכותיים פחות. הכספים הקואליציונים בחינוך יובילו אותנו בדיוק למקום הבעייתי הזה. קודם יעבירו סכומי עתק מתקציב ציבורי למימון חינוך פרטי, כתוצאה מכך כל שאר המערכת תעבור תהליך שיעתוק מוסדי שתוצאתו חינוך פרטי, והנה תוכנית הפעולה מתממשת.

אני יודעת – זה מורכב, מלא פרטים וקשה להבנה.

אני יודעת – אתם אומרים שממילא מערכת החינוך כושלת, אז למה צריך להציל אותה.

אבל תאמינו לי, אני גם יודעת שהפתרון הוא לא בלהפוך את השירות החברתי הכי דרמטי – לפרטי.

זה הזמן לעצור אותם, גם בחינוך.

 

עוד בכלכלה ותקציב

כלכלה ותקציב

אוצר לאומי – כל הכתבות והתחקירים על תקציב 2023

איגדנו בשבילכם את כל המידע שאספנו וניתחנו, והתוכן שיצרנו על תקציב המדינה לשנת 2023

ורק לכולנו לא נשאר

ערכנו ניתוח השוואתי של ההסכמים הקואליציוניים ומצאנו מגמה מדאיגה וחסרת תקדים של חלוקת כספים למגזרים ספציפים וללא התייחסות לאוכלוסיות מוחלשות. במתן תקציבים שווים מבלי להעמיד שום דרישה או קריטריון המדינה מוותרת מיוזמתה על המנוף היחיד שלה כדי ליצר שוויון הזדמנויות מהותי – זה יעמיק את הפערים, זה יצמצם את הנגישות לחינוך איכותי וזה יגביר את תופעת המיון והסינון שתגביר את החלוקה המעמדית והעדתית.

אמא מלווה את הילדים לבית הספר

בדרך לאוטונומיות (לא) עוצרים בתקציב

הכספים הקואליציוניים, שהיקפם הוא כ-12.5 מיליארד ש"ח, אולי מהווים חלק קטן יחסית מתקציב המדינה העומד על כחצי טריליון ש"ח – אבל הם עדות מובהקת לאופן שבו המדינה, דרך חלוקת המשאבים שלה, מעודדת מגזריות ושבטיות במקום ממלכתיות, ושמה אותנו על המסלול המהיר לאוטונומיות.

piggy bank pig money

איפה הכסף של כולנו?

את תקציב המדינה אופפת עמימות רבה. נדרשת עבודה מאומצת על מנת להבין לאן הולך הכסף שלנו – משלמי המיסים. מקבלי ההחלטות בונים על הקושי הזה – הם לא היו רוצים שנדע עד כמה התקציב הנוכחי הוא הכי מגזרי שידעה המדינה. בפרויקט חדשני מרכז מנור מנגיש את תקציב המדינה. יחד, נוכל לחקור לאן הולך הכסף – מה עלה, מה ירד ומה התנפח לממדי ענק

 

האוטונומיות כבר כאן

רבים חוזרים ומזהירים מפני תרחיש אימים של חלוקת של ישראל לאוטונומיות. אלא שזה לא תרחיש עתידי – זו המציאות שבה אנחנו חיים. ה-"אוטונומיזציה"; של ישראל מתרחשת מול עינינו בתהליכי הטמעת מודל השבטים בתחומי חיים שונים, ומקבלת עיגון משמעותי בתקציב המדינה, בחוק ההסדרים ובחוקים נוספים של נציגי הקואליציה, המונחים על שולחן הכנסת כיום.

המלחמה בהון השחור – דין גמ"ח כדין בנק?

בחוק ההסדרים, פרק י' (צמצום השימוש במזומן) מוצע לצמצם את כמות המזומן בשוק ע"י קביעת חובת דיווח והגבלת הסכום שניתן להחזיק במזומן. חרף החשיבות בהגברת הפיקוח – החוק מחריג את מוסדות גמילות החסדים מהרפורמה באופן שמעלה ספק האם הטעם לכך הוא מקצועי.


*תמונה – יואב גוטרמן מתוך מאגר התמונות הלאומי

חוק ההסדרים, קרן הארנונה: נייר עמדה

אחד הפרקים שנידון בחוק ההסדרים בימים אלו מבקש להקים קרן ארנונה שמטרתה להוזיל את מחירי הדיור. האמנם?

עוד בכלכלה ותקציב

זהות יהודית

המלחמה בהון השחור – דין גמ"ח כדין בנק?

בחוק ההסדרים, פרק י' (צמצום השימוש במזומן) מוצע לצמצם את כמות המזומן בשוק ע"י קביעת חובת דיווח והגבלת הסכום שניתן להחזיק במזומן. חרף החשיבות בהגברת הפיקוח - החוק מחריג את מוסדות גמילות החסדים מהרפורמה באופן שמעלה ספק האם הטעם לכך הוא מקצועי. תמונה - יואב גוטרמן מתוך אוסף התצלומים הלאומי

בחוק ההסדרים, פרק י' (צמצום השימוש במזומן) מוצע לצמצם את כמות המזומן בשוק ע"י קביעת חובת דיווח על אחזקת סכום נקוב במזומן והגבלת הסכום שניתן להחזיק במזומן. צעדים אלו תפקידם לטפל בסוגיית ההון השחור, אשר קשור קשר הדוק לרמת הפשיעה בחברה בייחוסו בין היתר לעבירות אלימות, שוחד ומימון טרור. כלכלה שחורה, הממומנת על ידי הון שחור, מוגדרת כפעילות הכנסות המתבצעת מחוץ למסגרת החוקית של המדינה, שאינה מגולמת בנתוני התוצר המקומי הגולמי ושמטרתה הימנעות מקיום החובות המוטלות על האזרחים או במטרה לקיים ולתחזק פעילות עבריינית פלילית. עצם קיומה של כלכלה שחורה פוגע קשות בכלכלה הישראלית ובעקרון השוויון בנטל המס בין האזרחים הנושאים בו. הצעת החוק זו, הובאה נוכח המלצות צוות בין-משרדי שבחן את תופעת הפשיעה בחברה הערבית הנובעת מהתנהלות השוק השחור בתחום הפיננסי, אך מודגש שהמלצות הצוות נכונות ותקפות לכלל האוכלוסייה בישראל.[1]

 

ניתן לראות שלמדינת ישראל יש אינטרס ברור לצמצם את היקף כלכלה זו, הפוגעת בביטחון האישי והחברתי, באמון הציבור במדינה וביכולת גביית המיסים. לטעמינו, הגברת הפיקוח על מלאי וזרם המזומנים במשק היא מוצדקת וחיונית, ואילו ההצעה המונחת בפנינו מחריגה את מוסדות גמילות החסדים (להלן: "גמ"חים") באמצעות השוואתם לגופים פיננסיים מפוקחים, וכך למעשה פוגמת ביעילות הפיקוח והאכיפה וחותרת תחת יכולת הרפורמה להגשים את תכליתה לצמצום היקף הכלכלה השחורה ומיגורה.

 

היקף הכלכלה השחורה בישראל מוערכת על ידי משרד האוצר ורשות המיסים בלפחות 20% מהתוצר נכון ל-2021,[2] כאשר הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור העריכה באותה שנה שכ-2.4% מכלל דפוסי הלבנת ההון שזוהו, נערכו בגמ"חים ועמותות.[3] חשוב לציין שתופעה פלילית זו בגמ"חים ממשיכה למרות שב-2019 חוקק חוק להסדרת מתן שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית על ידי מוסדות לגמילות חסדים, המפריד את הפיקוח על הגמ"חים מהפיקוח על מוסדות פיננסים אחרים בשל מטרותיו, מבנהו ושירותיו הייחודיים. סיבה אפשרית לכך היא, שתחולת רוב הוראות החוק נקבעו למעל לשלוש שנים מאז יום חיקוקו ונכנסו לתוקף רק לאחרונה, ובנוסף, רק בעוד שנתיים יוכל המפקח על הגמ"חים להטיל עיצום כספי על הפרת הוראות החוק.[4] כמו כן, על אף כניסתו החוק לתוקף ובניגוד להוראותיו, גמ"חים רבים טרם הסדירו את פעילותם לפיו, כך שכבר כיום תידרש אכיפה רבה, שתדרוש תשומות רבות שספק שישנן ובפרט שחלק מרכזי בה איננו אפשרי או אפקטיבי.

 

הואיל ונקבע הסדר נפרד לגמ"חים מגופים פיננסים מפוקחים אחרים, והואיל והמצב הנוכחי הוא שגמ"חים רבים לא הסדירו את פעילותם בהתאם לרגולציה המותאמת שנקבעה בחוק עבורם, אין לראותם כגוף פיננסי מפוקח שאותו כאמור הצעת החוק רוצה להחריג. 

בעיקר, ההסדר הנפרד על גמ"חים הינו מקל ביחס לזה החל על גופים פיננסים מפוקחים אחרים. ניתן לראות למשל שוני בהיקף הפעילות הפיננסית שממנה נדרש רישיון המשאיר מחוץ לחוק פיקוח על גמ"חים רבים בישראל; או למשל סנקציות כספיות מופחתות לאור הפרת החובות הקבועות בחוק לגמ"חים ולנושאי משרה בהם; וכן קביעה שבשונה מחוק החוזים האחידים, תנאי בהסכם בין גמ"ח למקבל שירות בו כל סכסוך יידון לפי דין תורה לא יחשב כתנאי מקפח בחוזה אחיד. כל אלו, אפילו אם מוצדקים לאור אופיים הייחודי של גמח"ים, מחלישים את יכולת המדינה לפקח ולאכוף את הוראות החוק, ולמעשה משאירים פתח להמשך השימוש בגמ"חים כ-"חממה" לפעילות בלתי חוקית.

 

 

החלת ההסדר המוצע על גמ"חים עלולה ברמת סיכון גבוהה לא רק לאפשר למצב הפלילי הנוכחי להמשיך, אלא אף להעצימו בהתגברות התופעה בקרב הגמ"חים ולפגיעה נרחבת בהם ובסביבתם. היות והצעת החוק מחריגה גופים מסוימים הנמצאים תחת פיקוח נוקשה (משרדי ממשלה, גופים פיננסים מפוקחים וחברות לשינוע כספים העומדות בתקנות שנקבעו), יצטמצמו האפשרויות הזמינות לפעילות הון שחור, וכך הגמ"ח הנתון לפיקוח "רך" יעשה אטרקטיבי יותר לארגוני פשיעה וטרור. אטרקטיביות זו אף גוברת מתוך התנהלותם המסורתית של חלק מהגמ"חים, אשר נעשית תוך שימוש מועט בטכנולוגיה מודרנית ולעיתים רבות בצורה אנאלוגית המקשה מלכתחילה על הפיקוח והאכיפה של הרשויות. אילו תחזית זו תתממש, לא רק שתכליתו החשובה של מוסד הגמ"ח עצמו תפגע שהרי ערבות ועזרה הדדית תהווה כסות לפעילות בלתי חוקית, ולא רק שיציבותו הפיננסית של הגמ"ח תפגע בערבוב כספי חסד ונדבה בהון שחור, שעלולה לסכן את יכולת הגמ"ח להלוות לתורמיו, אלא שגם סביבתם הפיסית של הגמ"חים תפגע, בשל עלייה של גורמי פשיעה וטרור באזור אשר תפגע בתחושת הבטחון האישי של התושבים.

 

לבסוף, נרצה להדגיש שתי עובדות חשובות: הראשונה, שכבר כיום חל על גמ"חים החוק לצמצום השימוש במזומן, האוסר על הגמ"ח לקבל תרומה במזומן מעל ל-6,000 ₪, וממילא רבות מההלוואות שגמ"ח נותן הינן בהעברה בנקאית ישירה לחשבון הלווה, ועל כן היקף השימוש במזומן בגמ"ח עשוי להיות קטן מהנטען; השנייה, שהחברה החרדית מובילה במדד האוריינות הפיננסית בציבור הישראלי של בנק ישראל, שלכמעט 100% משיעור משקי הבית החרדים יש חשבון בנק ושבשימוש במערכת הבנקאית בפלטפורמות דיגיטליות החברה החרדית עומדת ככלל יחד עם החברה הכללית ובהתאם לכך ישנה היתכנות ממשית לדיגיטציה רחבה של פעילות הגמ"ח.[5]

 

השורה התחתונה: נרצה להדגיש שאין במסמך זה אלא להצביע על ייחודיותו של הגמ"ח (במאפייניו ומטרותיו, בפיקוח והסנקציות החלות עליו, ובסיכון הפיננסי והממשי שעומד בפניו), שאינה יכולה לשים אותו בכפיפה אחת יחד גופים פיננסים מפוקחים אחרים כדוגמת בנקים, באופן שיצדיק את החרגתו מהמאבק בהון השחור. וכן, לא נסתר מענינו שהגבלת המזומן כפי שמוצעת בחוק תהווה גזירה כבדה עבור גמ"חים רבים, ולכן יש למצוא הסדר הולם, אשר מצד אחד מגן על האינטרס הציבורי ועל בטחונו מפני פשיעה וטרור, ומצד שני אינו פוגע בפעילות ומטרות הגמ"חים באופן בלתי הפיך. אבל, ככל שהפיקוח לא זהה לזה של שאר הגופים הפיננסיים, ובוודאי שכאשר הפיקוח על הגמ"חים אינו הושלם – אין להעניק להם פטור גורף.

 

המלצות לתיקון: לדעתנו, יש להחריג את מוסדות גמילות החסדים מהתקרה המוצעת בחוק לאחזקה ולדיווח, ולהגביהה עד לסכום קבוע שיקבע שר האוצר בהסכמת ועדת הכספים של הכנסת, בהמלצת הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור ובהמלצת הממונה על הגמ"חים לזמן מוגבל ולהארכה מחודשת כל תקופה מוגדרת. כמו כן, יש לקבוע דרכי ואופני דיווח סדורים וברורים לגמ"חים על אחזקת מזומן, באופן שיקטינו מהותית את הסיכון והאטרקטיביות לשימוש בו ככלי שרת בידי גורמי פשיעה וטרור.

[1] הדו"ח לבחינת תופעת הפשיעה בחברה הערבית הנובעת מהתנהלות השוק השחור בתחום הפיננסי, הצוות הבין-משרדי (מאי 2022).

[2] פרוטוקול ישיבה 38 של ועדת הכספים, הכנסת ה-24 (יוני 2021).

[3] דו"ח שנתי – הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור לשנת 2021; 2.4% מכלל דפוסי הלבנת ההון שזוהו = 2.3 מיליארד ₪.

[4] ס' 109 ו-110(ב) לחוק להסדרת מתן שירותי פיקדון ואשראי בלא ריבית על ידי מוסדות לגמילות חסדים, תשע"ט-2019.(להלן: "חוק הגמ"חים").‏

[5] נורית פלתר איתן,Value For Money  – מדד האוריינות הפיננסית בציבור הישראלי זרקור על החברה ערבית, בנק ישראל (פברואר 2023).

עוד בזהות יהודית