בדרך לאוטונומיות (לא) עוצרים בתקציב

שלשום נחשפו הכספים הקואליציוניים שתעביר הממשלה – בשעה שלא מדובר בפרקטיקה חדשה, הממשלה ה-37 לקחה את היקפי הכספים הקואליציוניים (שמוקצים, כזכור, ללא פיקוח של הכנסת או משרד האוצר) לקצוות חדשים; ובשעה שבעבר הכספים הללו יועדו לפחות בחלקם למטרות כלל-ישראליות, הממשלה הנוכחית שכחה שהיא אחראית לכלל אזרחי המדינה. דבר המובהק בניתוח שבצענו במרכז מנור 

הנה כמה דוגמאות:

• תקציב משרד המורשת גדל בכמעט 30 מלש"ח (למעלה מ-50%) בין 2022 ל-2023.
• תקציב משרד המשימות הלאומיות גדל בלמעלה מ-400 מלש"ח (למעלה מ-400%) בין 22 ל-23. בין הסעיפים אליהם יוקדש הכסף – הנצחת מורשת הרב דרוקמן, התיישבות, תרבות יהודית וזהות יהודית.
• תקציב מוסדות הפטור, שאינם מלמדים ליב"ה, גדל בלמעלה מ-50 מלש"ח (כ-19%) בין 2022 ל-2023.
• תקציב מנהל החינוך ההתיישבותי גדל בכ-400 מלש"ח (כ-9%) בין 2022 ל-2023.
• תקציב מינהל החינוך הדתי גדל ב-114 מלש"ח (74%) בין 2022 ל-2023.. מהם 10 מלש"ח להנצחת מורשת הרב דרוקמן (בנוסף להנצחתו במשרד המשימות הלאומיות, כמובן).
•  תקציב תרבות יהודית גדל ב-27 מלש"ח (כ-123%) בין 2022 ל-2023. בשעה שהסעיף התקציבי עצמו, כפי שאושר במשרד האוצר, ירד בכ-3 מלש"ח, כלל הכסף הקואליציוני (30 מלש"ח) הופנו לתרבות יהודית חרדית.
•  תקציב התמיכה בשירותי דת גדל בכ-80 מלש"ח (כ-260%) בין 2022 ל-2023. על מה יצא הכסף? 6 מלש"ח לפוריות, 3 מלש"ח להדרכה "בטהרת המשפחה", 5 מלש"ח לרבני קהילות, ו-35 מלש"ח למבני דת. הסעיף האחרון אגב גדל ל-125 מלש"ח בתקציב 2024.

זה נמשך עוד ועוד – תראו בעצמכם, ואל תטעו לחשוב אותנו לתמימים אבל להתעלמות טוטאלית כזו, ולעלייה מופרזת כזו לא ציפינו. התמונה כבר ברורה: ממשלת ישראל לא חושבת שבאחריותה לדאוג לישראלים שאינם חרדים או דתיים (או אפילו לאזורי מצביעיה שלה) –  שלא נדבר על חילונים, מסורתיים או ערבים. הכספים הקואליציוניים, שהיקפם הוא כ-12.5 מיליארד ש"ח, אולי מהווים חלק קטן יחסית מתקציב המדינה העומד על כחצי טריליון ש"ח – אבל הם עדות מובהקת לאופן שבו המדינה, דרך חלוקת המשאבים שלה, מעודדת מגזריות ושבטיות במקום ממלכתיות, ושמה אותנו על המסלול המהיר לאוטונומיות.