רוצים הסעות למילואימניקים? הכל מתחיל בראש.
במהלך ימי החג בשבוע שעבר נחשפנו לתופעה מצערת: רבים ממשרתי ומשרתות המילואים שקיבלו צו 8 לא יכלו להתייצב בבסיסים ובנקודות הכינוס מפני שהתחבורה הציבורית לא פעלה במשך 4 ימים רצופים. וזה רק בארץ. בחו"ל, רבים אחרים נתקעו ללא טיסות חזור לאחר שחברות תעופה זרות ביטלו את קווי הטיסות שלהן לארץ והחברות הישראליות מיהרו לנצל את המצב ולהעלות מחירים.
זעם המילואימניקים והגולשים הופנה בצדק למשרד התחבורה, הרגולטור הריכוזי של התחבורה הציבורית ולצה"ל מפני שלא הצליחו לספק פתרונות הולמים בזמן רלוונטי. בפועל, שוב היו אלה גורמים אזרחיים שארגנו בזמן אפס, במהלך החג, מערכים טרמפים לחיילים, המתבססים על טוב ליבם של אזרחים ורוח ההתנדבות שאיכשהו עוד מפעמת בהם שנה אחרי אותה שבת שחורה.
מנכ"ל משרד התחבורה נשאל בשבוע שעבר מה הם עושים כדי לסייע למילואימניקים התקועים בארץ ובחו"ל.
מבין שלל תשובותיו לתקשורת, בלטו "מי שקונה כרטיס טיסה – שיקח בחשבון את ההשלכות" ו-"הקמנו את הרעיון של האבים לישראלים בחו"ל". בנוסף, תקפו כמובן במשרד התחבורה את משרד הביטחון שלא מפעיל מערך הסעות למשרתי המילואים. כי מה טוב מחדל במציאות אם אי אפשר לנצל אותו לצבירת הון פוליטי?
עד כאן, אין חדש תחת השמש. אבל הנה זווית שבטח לא חשבתם עליה. בראש משרד התחבורה עומד משה בן זקן. תהליך מינויו למנכ"ל הוא סיפור מעניין בפני עצמו. בפעם הראשונה שהגישה השרה רגב את מועמדותו למנכ"ל, פסלה אותו ועדת המינויים של נציבות שירות המדינה מפני שלא עמד בתנאי הסף לתפקיד. אבל אז מצאה השרה דרך להכשיר את המינוי בדלת האחורית. היא מינתה את בן זקן לממלא מקום המשנה למנכ"ל, ונתנה לו בפועל סמכויות של מנכ"ל. לאחר פחות מחצי שנה בתפקיד זה, אישרה בדיון שני ועדת המינויים את בן זקן לתפקיד המנכ"ל והישראבלוף קיבל חותמת רשמית. כי, אם לעשות פרפרזה על מילותיה של השרה רגב: מה הטעם במינויים אם אנחנו לא יכולים לשלוט בהם?
רק כדי לרענן את זכרונכם, זה אותו המנכ"ל שניהל את המשרד ביחד עם השרה רגב לפי "שיטת היהלומים", לפיה (כפי שנחשף בתחקיר של רביב דרוקר בערוץ 13) המשרד מתעדף תומכי ליכוד ומתעלם מכאלו שמצביעים למפלגות אחרות. אבל מי אחראי לאותה חותמת שאישרה אותו? שאישרה לתפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי עם תקציב של מעל ל-25 מיליארד שקלים מועמד שנקבע עליו כי הוא לא מתאים? אחד, נציב שירות המדינה.
הנציב הוא מנהל ההון האנושי של המדינה, ואחראי גם על גיוס והכשרה של כלל עובדי המדינה, גם כרגולטור על השירות הציבורי (בין היתר ע"י התקשי"ר – תקנון שירות המדינה) וגם כשומר סף – המגדיר ואוכף תנאי סף ותהליכי מינוי לתפקידים בכירים בשירות המדינה. במקרה הזה, אילו היה לנו נציב חזק יותר, בעל יכולת לעמוד בלחצים הפוליטיים המופעלים עליו, בעל יושרה וכזה המחויב לציבור ולשירות ציבורי איכותי – אולי מנכ"ל משרד התחבורה הנוכחי לא היה מתמנה לתפקיד ולא היינו במצב הזה.
ולמה זה מעניין דווקא היום? כי נציב שירות המדינה הנוכחי מסיים את תפקידו, והממשלה מנסה לשלוט במינוי של מחליפו ולמנות במקומו מישהו מטעמה, שיהפוך את הפוליטיזציה של השירות הציבורי לקיצונית יותר. שאלתם את עצמכם בתסכול איך משרד התחבורה לא פותר את הבעיה של ההסעות למילואימניקים? תסתכלו על הראש. המשוואה פשוטה: מנהלים לא ראויים מובילים לשירותים ציבוריים גרועים.
אנחנו מצפים מהנציב הבא שידע לפעול באיזון שבין אמון עם הממשלה למקצועיות וממלכתיות, ובעיקר – שלא יתן יד לתרגילים פוליטיים נוספים שמטרתם להכשיר אנשים לא ראויים לתפקידים בכירים שמשפיעים על החיים של כולנו.
