רוצים משילות אמיתית? נציב שירות המדינה חייב להתמנות בהליך מקצועי. נקודה.
בימים אלו נדון שוב (בממשלה ובבית המשפט העליון) הליך מינוי נציב שירות המדינה. ביום שני האחרון החליטה הממשלה, בעקבות המלצה "עדינה" של שופטי בג"ץ, לתקן את החלטתה הקודמת לגבי מינוי הנציב ולקבוע שהוא ימונה באותו אופן שמונה הנציב הנוכחי ב-2018: באמצעות ועדה מיוחדת, אד-הוקית, שתבחן את המועמד שתציע הממשלה ותחווה דעתה לגבי התאמתו לתפקיד. אתמול, כבר דחתה הכנסת הצעת חוק של חה"כ קארין אלהרר לתיקון חוק שירות המדינה (מינויים) העוסק במינוי הנציב.
הסוגיה עוד נדונה בבג"ץ במסגרת עתירות שונות, וככל הנראה צפויות לנו עוד התפתחויות לפרשה לפי שימונה נציב שירות המדינה הבא (או בתקווה הנציבה הבאה), אבל בואו נבין בפשטות מה משמעות ההחלטה הזו של הממשלה: הממשלה היא זו שתציע מועמד אחד שהיא בוחרת, תמנה את חברי הועדה שתבחן אותו (יו"ר הועדה ממונה ישירות ושני נציגי ציבור ממונים מתוך מאגר נציגים שבחרה הממשלה בעבר), לא תקבע קריטריונים שקופים לבחון באמצעותם את ההתאמה לתפקיד, ותאשר את המינוי בסופו. נשמע לכם סביר?
הרי זה בדיוק מה שרוצים תומכי גרסת ה"משילות" של הקואליציה: נבחרנו על ידי העם ולכן הסמכות הבלעדית אצלנו, ולא משנים עמדתו של הדרג המקצועי וכללי מינהל תקין. הרי "מה שווה הנציבות אם לא נוכל לשלוט בה?" אבל האם זוהי באמת משילות? זה מה שהם רוצים שתחשבו. משילות אמיתית היא היכולת להתמודד בהצלחה עם האתגרים הלאומיים דרך תהליכים מקצועיים ואפקטיביים מבוססי אמון. משילות אמיתי תלויה בשני תנאים: מנהלים איכותיים ותהליכים סדורים. החלטת הממשלה פוגעת בשני התנאים האלה, לכן על אף שהם יגידו לכם ששליטה בלעדית במינוי הנציב מחזקת את המשילות – הם משקרים.
בואו נסתכל על התנאי הראשון: מנהלים איכותיים. כדי שנוכל להתמודד בהצלחה עם אתגרים לאומיים, שלא חסרים לנו, אנחנו צריכים אנשי מקצוע, בעלי יכולות מתאימות וניסיון רלוונטי שיובילו את המערכות הציבוריות. נציב שירות המדינה הוא זה שאחראי על תנאי הסף ותהליכי המינוי לתפקידים בכירים בשירות הציבורי, ואם הוא יהיה פוליטי – מה יהיה על שאר התפקידים? לא צריך לחשוב רחוק מדי כדי להיזכר במשרד התחבורה שכושל בתפקידו לפתור את משבר הטיסות ולספק תחבורה ציבורית או הסעות למילואימניקים. אם רק היה עומד בראשות משרד התחבורה מנכ"ל מקצועי, שהוכיח ניסיון ניהולי רלוונטי (ולא ניהול קמפיין או הפקת הליכודיאדה), המצב היה ככל הנראה אחר. להזכירכם, זה אותו מנכ"ל שנפסל בהתחלה אך אושר לבסוף על ידי נציב שירות המדינה הנוכחי (מינוי של הממשלה) בישראבלוף שמתאים לתומכי המשילות הצרה.
ומה לגבי התנאי השני? קשה לדמיין איך ניתן להצליח כשבכל פעם שיש למנות נציב שירות מדינה, או תפקידים בכירים נוספים, נדרשת הממשלה לקבל החלטה אד-הוקית להקמת ועדה אד-הוקית, למנות אליה אנשים ולבזבז משאבים וקשב ניהולי על תהליכים חד פעמיים. אפילו ראש הממשלה נתניהו כבר הבין את זה, וב-2018, עת מינתה הממשלה את הנציב הנוכחי, היא החליטה שזו הפעם האחרונה שיתמנה נציב בתהליך אד-הוקי ויגובש נוהל קבוע. אז היא החליטה. הממשלה הנוכחית מתעלמת מהחלטות הממשלה ההיא (שהורכבה מאותן מפלגות) ובוחרת שוב לא לקבל החלטה על הליך מינוי קבוע לתפקיד כה חשוב.
ובכלל, שאלו את עצמכם את השאלה הבאה: מדוע מתנגדת הממשלה לקביעת תנאי סף למשרת הנציב? מדוע היא מתנגדת לכך שועדה תבחן מספר מועמדים ומתעקשת רק על המועמד שלה? את מי עומדת הממשלה למנות שהיא מתנגדת לבחינה מקצועית שלו? האם ככה מתנהגת ממשלה שרוצה למשול באמת ושאכפת לה מהשירות לציבור? נדמה לי שהתשובה לכך ברורה.
