במרכז השיח

כך עשוי ממשל טראמפ להשפיע על החינוך בישראל

בחינה של השפעות מודל החינוך הרפובליקני בארה"ב על מערכת החינוך בישראל: האם ביזור והפרטה יובילו לצמצום הפערים או להעמקתם?

טראמפ

כך עשוי הממשל רפובליקני של טראמפ להשפיע על החינוך בישראל

רותם אורג, חוקר פוליטיקה אמריקאית ומנהל העמותה "ליבראל"

מעין חג'אג'-כחלון, ראש תחום חינוך במרכז מנור 

רוחות של ציפיה דרוכה והבטחה מלוות את כניסתו של דונלד ג'י טראמפ לבית הלבן. לצד חיזוק וחיבוק הברית האסטרטגית עם ישראל וחזרתן המבורכת של החטופות, מביא איתו הנשיא ה-47, גם מדיניות חינוכית סדורה ומנומקת לביצוע בממשל החדש. לכהונתו השניה והאחרונה בבית הלבן, נכנס טראמפ עם מצפן אידיאולגי שמרני חדש ובו הרצון והדרך – לפרק את משרד החינוך. מדיניות מורכבת זו, נפרשת במסמך מקיף בן 900 עמודים בשם "מנדט למנהיגות 2025", שנכתב על ידי מכון המחקר השמרני Heritage Foundation. אמנם כמועמד טראמפ התנער ממנו, אך הביע זה מכבר את נכונותו ליישומה בחלק מנאומיו האחרונים בקמפיין ובהצהרתו בהשבעה כי "יאבק בערכים הפרוגרסיביים", ערכים שלתפיסתו מצויים בשפע במערכת החינוך האמריקאית. חיזוק נוסף לנכונות ליישום תפישה זו מצויה בסימון חלק מיועציו שהיו שותפים בכתיבת המסמך, כמועמדים פוטנציאליים לכהן בממשל החדש. המסמך מתאר תוכנית המפרטת שורת צעדים, רובם טכניים ומנהליים לכאורה, להחלשת משרד החינוך הפדרלי, חיזוק סמכויות המדינות וההורים, וביזור מערכות החינוך.

לקריאת המסמך המלא: תוכנית החינוך של השמרנים בארה״ב

מחברי התוכנית שואפים ליצור מערכת חינוך רזה יותר, מבוזרת יותר ועם ערכים שמרניים יותר. במרכז התפישה עומד העיקרון שההורים זכאים לבחור את אופן ותוכן החינוך לילדיהם ובידיהם ולא בידי המדינה יש לתת הסמכות והאחריות לקבוע את אופן התנהלות המערכת. כלומר, החלטות על-ידי ההורים, מימון על-ידי המדינה. המודל המוצע מקדם לא רק הפרטה, מעבר של שירותים מהמדינה למגזר הפרטי, אלא גם העברת סמכויות מהשלטון הפדרלי אל ההורים. זאת תוך צמצום הרגולציה על המוסדות החינוכיים ומבלי לפגוע בהיקף תמיכה הכלכלית שמספקת המדינה. כמו כן, מציע המודל לעבור לתקצוב החינוך באמצעות חשבונות בנק ייעודיים לכל תלמיד הממומנים מכספי ציבור, שינוצלו למגוון מטרות והוצאות חינוכיות על ידי ההורים.

תכליתם של המהלכים במסמך היא ביזור קיצוני של מערכת החינוך הפדראלית והחלשת הממשל המרכזי לצד הטמעת אג'נדה וערכים שמרניים במערכת החינוך. הצעות אלו אינן נופלות על אוזניים ערלות, במיוחד בישראל, שלה מערכת חינוך מהריכוזיות בעולם. הצורך בביזור קיים, אך ביזור כשלעצמו אינו מספק. לאופן הביזור, מידתיותו ועומקו השפעה עצומה על התוצאה שתתקבל. כך למשל, בוזרו בישראל בשנים האחרונות סמכויות מהממשלה לרשויות המקומיות ובתי הספר, אך אלו נעשו מתוך כורח וצורך להמודד עם משבר הקורונה והמלחמה. המהלך היטיב עם הרשויות החזקות ופגע ברשויות המוחלשות. התוצאה – פחות מענה חינוכי לחלשים והעמקת הפער בין מי שיש לו ומי שאין לו. ככה נראית רפורמה לא מתוכננת.

גם מגמות דומות של הפרטה לכאורה של מערכת החינוך כבר מורגשות בישראל. החינוך הפרטי בישראל הואץ בעשור האחרון ועלה מ-18% ל-25%, כאשר עיקרו משוייך למסגרות החינוך החרדי. פרטי, לכאורה. חינוך בניהול ובעלות פרטיים שמממומן מכספי ציבור, על ידי המדינה. המודל הזה ייחודי לנוף הישראלי, ובשונה מהמודל המקובל בעולם, החינוך הפרטי אינו נסמך על מימון פרטי. מדובר בכסף ציבורי שמושקע על ידי המדינה ומיושם בידיים פרטיות. הפרטה של הבעלות, האחריות והסמכות.

הרחבת מודל הזה אצלנו, בדומה למדיניות שצפויה להיות מקודמת בממשל החדש של טראמפ, כך שיאפשר להורים לקבוע את תוכן הלימודים תוך קבלת סבסוד ממשלתי, עשוי להעמיק לא רק את הפערים החברתיים-כלכליים אלא בעיקר את הפערים הערכיים והזהותיים בין קבוצות בחברה. הסיפור המשותף שלנו יפרם עוד קצת, הערכים המחברים אותנו יטשטשו עוד קצת. שינוי כזה לא רק שיחליש את בתי הספר הציבוריים ויעניק עדיפות לא הוגנת לבתי ספר פרטיים, אלא שהמשפחות החלשות יוותרו מאחור. סדרי עדיפויות תקציביים וחקיקה המקודמים ברוח זו בכנסת ובממשלה, מציעים למעשה, בדומה למדיניות השמרנית של הממשל החדש, כסף במקום שירותים.

יתרה מזאת, מהלכים שכאלה עשויים לפגוע בזהות חברתית משותפת היוצרת רובד ערכי, חברתי ולאומי מלכד, שנרכש ומתבסס במערכת החינוך. זהות שכבר היום חווה טלטלות ומחלוקות מורכבות. פערים ערכיים אלו צצים שנים אחר-כך בסוגיות ליבה מרכזיות כמו גיוס, ההכרה במדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי, ההכרה בבית המשפט כמקור סמכות שיפוטית, הזכות לשוויון לאזרחים שאינם יהודים, ועוד. כך למעשה נשפוך את התינוק עם המים. האם במחיר של חופש בחירה להורים, חופש לניהול המשאבים של מערכת החינוך, ראוי לפורר את הבסיס החינוכי והערכי שלנו ולהעמיק את השבטיות?

מטרת החינוך היא לשמש מרחב לרכישת ידע ומיומנויות, לפיתוח אישי וחברתי וגיבוש תפישה ערכית ואזרחית. זוהי גם מטרתו על פי חוק חינוך ממלכתי. בישראל, במיוחד בימים אלה בהם מרבית הציבור מגוייס לנצח ביחד, ונדרש שוב ושוב להתגייסות והיתרמות רחבה למען טובת הכלל והמדינה, תפישות שמקדמות את טובת הפרט כחלק מקבוצות סקטוריאליות על פני טובת הפרט כחלק מהכלל, אינן מותאמות לרוח הציבורית ולאתוס הערכי עליו מושתתת החברה הישראלית. אלו עשויות לערער יסודות חברתיים שאנו נלחמים עליהם ממש עכשיו.

לקריאת המאמר המלא: תוכנית החינוך של השמרנים בארה״ב

תגיות

עוד בבמרכז השיח