בחודשים האחרונים מתנהל ויכוח ער סביב הליך מינוי נציב שירות המדינה. מצד אחד, עומדת החלטת הממשלה לקדם מינוי ישיר – כלומר מינוי פוליטי – בכפוף לבדיקת ועדת מינויים מיוחדת. מנגד, מוצעת עמדת היועצת המשפטית לממשלה, התומכת בהקמת ועדת איתור, אשר הרכבה מעניק משקל משמעותי למשפטנים.
אולם, שתי הגישות הללו מחמיצות את מהותו האמיתית של התפקיד – גם אם לא באופן סימטרי. הן אינן שואבות את עקרונותיהן מהגדרה מהותית של תפקיד הנציב ומאפייניו, ואינן מציבות זאת כנקודת המוצא לדיון. בכך, שתי ההצעות לא מצליחות לקדם מתווה מוסכם להליך מינוי קבוע וראוי, התואם את האיזונים הנדרשים בין מקצועיות וממלכתיות ליחסי עבודה אפקטיביים עם הדרג הפוליטי.
מאמר זה מציע מענה לכך. המאמר כולל הגדרה של תפקיד הנציב, מתוכה נגזרים תנאי סף וסגולות ראויות לבחירתו. בין היתר, המאמר מתבסס על מקרה המבחן של ועדת שמגר שעסקה במינוי היועץ המשפטי לממשלה (לקריאת הכתבה לחצו).
המאמר מתמקד בארבעה מכלולי המלצות עיקריים: מאפייני התפקיד, תנאי הסף וסגולות ראויות, הליך המינוי המוצע, ולבסוף – עיגון בחקיקה.
המלצותינו נכתבו מתוך הסתכלות פרטנית על תפקיד הנציב ומתוך שאיפה לניתוח ענייני הלוקח בחשבון את מכלול הטיעונים הרלוונטיים.
כך למשל, חלק מתנאי הסף שהוצעו בעבר אינם נחוצים עוד לטעמנו. בנוסף, הרכבים שונים של ועדות איתור שהוצעו בחודשים האחרונים לא הצליחו להביא לשולחן את הפרספקטיבות והאיזון הנדרשים בוועדה שתבחן מועמדים לתפקיד הספציפי של נציב שירות המדינה. מהצד השני, ברור כי המצב בו כל הכוח במינוי שומר סף מרכזי כמו הנציב לא יכול להימצא אצל הממשלה בלבד וכי יש לבזר חלקים ממנו.
למסמך ההמלצות המלא, לחצו כאן. מרכז מנור ממשיך לפעול בכל האמצעים למען שירות ציבורי ממלכתי ומקצועי.
