מערכת החינוך בישראל נמצאת בעיצומו של אחד ממשברי העומק החריפים בתולדותיה – לא רק במשאבים או בתפקוד, אלא באמון הציבור ובתחושת המשמעות שהיא מעבירה. הסקר המקיף שנערך עבור מרכז מנור מגלה תמונה חדה: רוב הציבור סבור שהמערכת צועדת בכיוון שלילי, מתקשה למלא את ייעודה כמנוע של שוויון הזדמנויות ולכידות חברתית, ואינה מעניקה לתלמידים את הכלים הדרושים לעולם המשתנה. לצד תחושת עייפות מערכתית, שחיקה ואובדן דרך, בולטת במיוחד הביקורת על איכות ההוראה, על גודל הכיתות ועל חוסר ההתאמה בין ההשקעה התקציבית לבין חוויית החינוך בשטח.
עם זאת, ממצאי הסקר מלמדים כי הציבור הישראלי אינו מוכן לוותר על החינוך הציבורי, אלא מבקש לחדש אותו. מעל הכול עולה קריאה ברורה: להציב את המורה במרכז, להשקיע בהכשרה ובאיכות ההוראה, ולבנות מחדש בסיס ערכי ואזרחי משותף. הציבור דורש איזון חדש בין אחריות ממלכתית חזקה לבין גמישות בשטח, בין סטנדרטים לאומיים לבין התאמה לקהילות שונות. המסמך שלפניכן מציג לראשונה את תמונת המצב המלאה, לא רק מה לא עובד, אלא מה הציבור מצפה שיהיה, ופותח פתח לשיח מעמיק על עתיד החינוך בישראל.
קישור לדוח: סקר אמון הציבור
