חינוך

סקר עמדות ואמון הציבור ביחס למערכת החינוך בישראל: ממצאים ותובנות

הציבור הישראלי משמיע קול ברור: מערכת החינוך איבדה כיוון, אך התקווה לשיקום עדיין חזקה. יחד עם דרישה להשיב את האמון, לחזק את מקצוע ההוראה ולבנות חינוך ציבורי איכותי שמחבר בין חלקי החברה.

מערכת החינוך בישראל נמצאת בעיצומו של אחד ממשברי העומק החריפים בתולדותיה – לא רק במשאבים או בתפקוד, אלא באמון הציבור ובתחושת המשמעות שהיא מעבירה. הסקר המקיף שנערך עבור מרכז מנור מגלה תמונה חדה: רוב הציבור סבור שהמערכת צועדת בכיוון שלילי, מתקשה למלא את ייעודה כמנוע של שוויון הזדמנויות ולכידות חברתית, ואינה מעניקה לתלמידים את הכלים הדרושים לעולם המשתנה. לצד תחושת עייפות מערכתית, שחיקה ואובדן דרך, בולטת במיוחד הביקורת על איכות ההוראה, על גודל הכיתות ועל חוסר ההתאמה בין ההשקעה התקציבית לבין חוויית החינוך בשטח.

עם זאת, ממצאי הסקר מלמדים כי הציבור הישראלי אינו מוכן לוותר על החינוך הציבורי, אלא מבקש לחדש אותו. מעל הכול עולה קריאה ברורה: להציב את המורה במרכז, להשקיע בהכשרה ובאיכות ההוראה, ולבנות מחדש בסיס ערכי ואזרחי משותף. הציבור דורש איזון חדש בין אחריות ממלכתית חזקה לבין גמישות בשטח, בין סטנדרטים לאומיים לבין התאמה לקהילות שונות. המסמך שלפניכן מציג לראשונה את תמונת המצב המלאה, לא רק מה לא עובד, אלא מה הציבור מצפה שיהיה, ופותח פתח לשיח מעמיק על עתיד החינוך בישראל.

קישור לדוח: סקר אמון הציבור

עוד בחינוך

חינוך

מרכיבי המחסור במורים בישראל: ניתוח עומק של גורמי השורש והדרכים לפעולה

הבנה חדשה של משבר המחסור במורים - לא כבעיה לאומית אחידה, אלא כרשת מורכבת של אתגרי גיוס ושימור בבתי ספר, מקצועות ואזורים שונים.

הדוח מציג תמונה חדה ומורכבת של המחסור במורים בישראל, ומערער על הנחת היסוד הרווחת שלפיה מדובר במשבר "לאומי" אחיד. באמצעות גישת המרכיבים — גישה מבוססת־נתונים שמפרקת את בעיית המחסור לתת־תופעות מקומיות — נחשפת מערכת חינוך שבה אזורים גיאוגרפיים, מקצועות וזרמי חינוך חווים מחסור בדרכים שונות לחלוטין. הנתונים מראים כי כמעט 49% ממנהלי בתי הספר בישראל מדווחים על מחסור חמור במורים מוסמכים, שיעור כמעט כפול מממוצע ה־OECD. לצד זאת, נחשפת שונּות קיצונית בין בתי ספר: מוסדות חזקים מצליחים לגייס ולשמר מורים, בעוד שבתי ספר בפריפריה החברתית־כלכלית ובמקצועות רגישים, אנגלית, מתמטיקה, מדעים וחינוך מיוחד, נאבקים מדי שנה לאייש משרות חיוניות.

הדוח מדגים כיצד מדיניות לאומית אחידה מפספסת שוב ושוב את מוקדי המשבר. תוכניות גיוס, הכשרה וחניכה שאמורות לצמצם את המחסור — דווקא מתקשות להיטמע בבתי הספר שבהם הקרקע הכי זקוקה להן. לכן נדרש שינוי פרדיגמה: מעבר ממדיניות רוחבית למדיניות מותאמת־מקום, המתבססת על ניתוח שווקי עבודה חינוכיים נפרדים, המאפיינים כל זרם, יישוב ומקצוע. הדוח מציע מסגרת פעולה מעשית המבוססת על שלושה עקרונות מרכזיים: העלאת הרף המקצועי במקום הנמכתו; התאמת אסטרטגיות לגורמי שורש ייחודיים; והתבוננות מערכתית על כל שלבי הקריירה של המורה – מהגיוס וההכשרה ועד השימור. זוהי קריאה לבנות מערכת שיכולה לגייס, להכין ולשמר את המורים שהילדים של ישראל זקוקים להם.

קישור לדוח:מרכיבי המחסור במורים בישראל

 

 

עוד בחינוך

חינוך

משבר אמון חריף במערכת החינוך; מדיניות המשרד מנותקת מרצון הציבור

נתונים ראשוניים מתוך סקר שיזם מרכז מנור באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה. הנתונים מציירים תמונה ברורה ומדאיגה: רוב הציבור סבור שמערכת החינוך הישראלית צועדת בכיוון לא חיובי, ותרומתה ללכידות החברתית דלה ומוגבלת. בד בבד, הולכת ומתרחבת הדרישה לשינוי ערכי. על כן נדרשים שינויי עומק מערכתיים במערכת החינוך. רק בכוחם של אלה לשקם את אמון הציבור במערכת ולבנות עתיד חינוכי טוב יותר לכלל החברה הישראלית.

שנה"ל תשפ"ו היא שנת הלימודים השלישית בצל המלחמה. שנה זו מביאה עמה התמודדויות רגשיות, חברתיות, ערכיות ומקצועיות – לצד שאלות גדולות הנוגעות ללכידות החברה הישראלית, כמו: גיוס, שוויון, מוסר ואחדות – וממילא עיסוק במענים החינוכיים הנדרשים. התמודדויות אלה מתווספות לאתגרים המוכרים: מחסור במורים, כיתות צפופות, תכני לימוד מיושנים, פערים בין מרכז לפריפריה, מחסור במבנים לכיתות לימוד, ועוד. האתגרים הולכים ונערמים אך רפורמה – אין. שרי חינוך באים והולכים, אך ככלל – אלה מעדיפים לעסוק בנושאים שוליים.

בסקר שיזם מרכז מנור באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה ונערך במהלך החודשים יוני-אוגוסט 2025, בחנו את עמדות הציבור הישראלי ביחס למערכת החינוך הישראלית. הסקר נערך בקרב 1,004 משיבים בגילאי 21-75, במדגם ארצי ומייצג של כלל האוכלוסייה בישראל, לרבות החברה הערבית והחרדית.

הממצאים ברורים, מדאיגים ומציירים תמונה עגומה. 59% מהציבור סבורים שהחינוך הולך לכיוון לא נכון ורק 10% נותנים אמון בכיוון הנוכחי. רוב הזרמים, חילוני, דתי, ערבי וחרדי, מצביעים על אותה מגמה של חוסר אמון. הציבור רוצה מורים איכותיים, חינוך לערכים, כיתות קטנות וחיזוק כישורים רגשיים-חברתיים. כך שמסר ברור: הורים דורשים השקעה במורים, בערכים ובתלמידים – לא בעוד רפורמות מנותקות.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן.

עוד בחינוך