חינוך

ארבע מערכות חינוך בישראל

הצצה לתמונת השבר והפערים החברתיים בישראל ולסיבות המבניות שמעצבות את החברה הישראלית כקבוצות ושבטים, עם ערכים וזהות שונים. מסמך להורדה

מדוע החברה שלנו מופרדת לקבוצות ושבטים? ומדוע פערי הזהות והערכים ביניהם כל כך משמעותיים? התשובה הקצרה היא מבנה מערכת החינוך – וליתר דיוק, ארבע מערכות החינוך הנפרדות בישראל.
על סמך מחקר נתונים גלויים אודות מערכת החינוך הישראלית, להלן שישה מאמרים קצרים שמספרים את סיפור התשתית למבנה החברתי שלנו:

הצצה לתמונת השבר והפערים החברתיים בישראל ולסיבות המבניות שמעצבות את החברה הישראלית כקבוצות ושבטים, עם ערכים וזהות שונים.

התמורות שעוברות על החברה הישראלית בשנים האחרונות נוגעות בעצבים החשופים שלנו כקבוצה וכיחידים. כל קבוצה מרגישה שהערכים שיקרים לה יותר מכל, אלה שמהווים עבורה את הלב והמהות של החברה בישראל, מצויים בסכנה. לצידם גם הלכידות שלנו כחברה נסדקת בסדקים ארוכים.

סדרת המאמרים המובאת פה, מבוססת מחקר נתונים גלויים שערכנו במרכז מנור, עוסקים בשאלה העמוקה והבסיסית יותר – למה החברה שלנו בנויה קבוצות קבוצות, שבטים-שבטים? ומדוע פערי הזהות והערכים ביניהן כל כך משמעותיים? התשובה הקצרה לכך, היא מבנה מערכת החינוך. ובאופן מדוייק יותר, ארבע מערכות החינוך בישראל. במערכת החינוך מתחנכים כל ילדה וילד בישראל, והיא מרכיבה חלקים גדולים ומשמעותיים באישיותם, אמונותיהם, ערכיהם ותפישתם העצמית בתוך החברה, כאזרחים וכאנשים וכקהילות.

כדי להבין את הסיפור של מערכת החינוך, החלטנו לחקור את הנתונים הגלויים אודות מערכת החינוך הישראלית, ולהציגם בסדרת מאמרים קצרים שמספרים את הסיפור של החינוך בישראל, ובעיקר את התשתית למבנה החברתי שלנו.

בבסיס המחקר עומדת הטענה כי בישראל ארבע מערכות חינוך נפרדות, בעלות אתגרים ומאפיינים שונים, הבאים לידי ביטוי באופן מובהק במגוון נתונים. עוד מראה המחקר כיצד נשחקו הרכיב הממלכתי והרכיב הציבורי במערכת החינוך הישראלית מאז חקיקת חוק החינוך הממלכתי בשנת 1953. הנתונים המובאים במחקר זה אמנם גלויים, אך מציגים לראשונה את תמונה זו של מערכת החינוך בהיבטי לכידות, ציבוריות וממלכתיות בארבע מערכות החינוך בישראל. 

ששת המאמרים נכתבו באוגוסט 2024, בזמן שבצפון ובדרום הארץ הלימודים אינם מתקיימים כסדרם מפרוץ המלחמה, תלמידות ותלמידים רבים מפונים מביתם, ואופן פתיחת שנת הלימודים הקרובה, תשפ"ה, איננו ברור. מענה דחוף ומידיי למצבה של מערכת החינוך במהלך מלחמה הוא קריטי, ומהווה הלחם והחמאה של מענה חינוכי בסיסי. עם זאת, מטבע הדברים קצב השינוי במצב מערכות החינוך ברשויות המקומיות בצפון ובדרום גבוה, והנתונים הרלוונטים משתנים ומתעדכנים באופן תדיר ואינם משקפים תמונה בהירה ומלאה. לכן בחרנו להתמקד ולהעמיק באתגרי העומק של מערכת החינוך שמלווים אותה עשרות שנים, בעיתות חירום ובשגרה, וככל הנראה בהיעדר שינוי מדיניות והחלטות אמיצות, ימשיכו להעיב עליה גם לאחר סיום המלחמה. מענה לאתגרים אלה, יוכל לשפר את מערכת החינוך מן המסד ועד לטפחות, להיטיב עם תלמידות ותלמידי ישראל שנים ארוכות, ולחזק את לכידות החברה הישראלית. 

למסמך המלא: "לנצח יחד-עם ארבע מערכות חינוך נפרדות"

למחקר המפורט: "זרמי החינוך בנתונים 2024

המסמכים הם תוצרי עבודה משותפת של מרכז מנור מבית יוזמת המאה והמועצה לחינוך ממלכתי-עברי

עוד בחינוך

חינוך

השלכות תקציב 2023-24 על החינוך הממלכתי בישראל

תקציב 2023-24 טומן בחובו שינויים מרחיקי לכת למערכת החינוך הממלכתית והציבורית, ומהווה נקודת מפנה המערערת את עקרונות היסוד.

תקציב 2023-24 טומן בחובו שינויים מרחיקי לכת למערכת החינוך הממלכתית והציבורית. לראשונה, מדינת ישראל מוותרת מיוזמתה על המנוף היחיד שיש לה ליצירת שוויון הזדמנויות מהותי, מנועי צמיחה ארוכי טווח והון אנושי עם כישורים ומיומנויות.

חוק חינוך ממלכתי תשי"ג-1953, עיצב את מערכת החינוך הממלכתי כמערכת אחת ללא זרמים כשלצידה שתי מערכות זעירות – החינוך הממלכתי-דתי והחינוך העצמאי החרדי. החוק עיגן תקצוב מלא למוסדות חינוך רשמיים שמחוייבים ועומדים במספר עקרונות מרכזיים: שוויון, היעדר אפליה ואי-מיון תלמידים, לימודי ליבה, חינוך לא מפלגתי, וחובת שקיפות ודיווח. אלו מבטיחים תשתית אחידה, הזדמנות להשכלה וחינוך לכל ילדה וילד בישראל, ללא הבדל דת, מוצא, מין ורקע כלכלי-חברתי. לכן במהותה מערכת חינוך ממלכתית-ציבורית מובילה לצמצום פערים, שוויון הזדמנויות, פיתוח יכולות וכישורים להשתלבות התעסוקה ובחברה כאזרחים פעילים, יצרניים ותורמים לחברה.

העברת התקציבים לחינוך החרדי והדתי, בהיקף של 3.8 מילארד ש"ח ו-1.16 מילארד ש"ח, בהתאמה, יובילו למצב חדש וחסר תקדים, בו המדינה מממנת מתקציבה בהיקפים נרחבים, גדלים והולכים, מוסדות פרטיים וחצי פרטיים (מוכש"ר ופטור). האחרונים כמעט ואינם מפוקחים על ידה, ואינם מחוייבים להיעדר אפליה, לקבלת הכרה או רישיון הפעלה ממשרד החינוך.

לצד העברת התקציבים, ההסכמים הקואליציונים מרופפים ומצמצמים אף יותר את פיקוח המדינה על זרמי חינוך אלה ומגדילים את האוטונומיה שלהם. כך שהם יהיו פטורים כמעט מכל החובות המוטלים על בתי ספר ציבוריים. זוהי אנומליה שאין לה תקדים – מצב בו המדינה מממנת בתי ספר פרטיים מתקציב ציבורי תוך שהיא מוותרת על אחריותה לפעול ליישום מטרות החינוך כפי שנקבעו בחוק. בפועל יצרה הממשלה בתקציב הנוכחי תמריץ להפיכת כלל בתיה"ס הציבוריים (רשמי) לחצי-פרטיים (מוכש"ר). איזה סיבה תהיה לבית ספר ממלכתי להמשיך ולהיות כפוף לכלל החובות ע"י המדינה אם הוא יכול לזכות בתקציב כמעט שווה ובאוטונומיה נרחבת? המגמה המסתמנת תהפוך את מערכת החינוך ליקרה יותר, מעמדית יותר, סגרגטיבית יותר, שוויונית פחות ואיכותית פחות.

חינוך הוא מוצר ציבורי מובהק, המעצב לא רק את הכאן ועכשיו – אלא גם את העתיד. הוא התשתית הערכית והאינסטרומנטלית הבונה את החברה והמשק. לשינויי התקציב צפויות השלכות רוחב ועומק על מבנה מערכת החינוך עצמה וגם על תוכניות פרטניות כגון: תוכניות לצמצום פערים, נוער בסיכון, יום לימודים ארוך בפריפריה, בית הספר של החופש הגדול וחינוך בלתי פורמלי המיועדים לכלל תלמידי ישראל. השפעה דומה צפוייה על הכלכלה, היקף התוצר, שוק התעסוקה וכושר ההשתכרות, מידת השוויון והמוביליות בחברה, הלכידות החברתית והמנהיגות הישראלית. לפי הערכת אגף התקציבים במשרד האוצר היקף אבדן התוצר המצטבר, בשל העברת תקציבי החינוך החרדי, עד שנת 2060 מוערך בכ-6,708 מיליארד ש"ח.

חשוב לומר: התלמידים החרדים אכן מתוקצבים בחסר ביחס לתלמידים במגזרים אחרים, אבל זה נובע מהעובדה שמרביתם לומדים במוסדות חינוך פרטיים או חצי פרטיים (מוכש"ר) ולא מטעמי אי שוויון. מוסדות אלו בחרו שלא להיות חלק מהחינוך הציבורי – כדי לשמור על האוטונומיה שלהם מבחינה פדגוגית ומינהלית. ההשוואה אינה זהה. לא מדובר בתפוחים לתפוחים. צריך לאמור בקול ברור, יש חשיבות רבה ואפילו הכרח להוביל את מערכת החינוך למצב בו מתקיים תקצוב אחיד של כל תלמיד במדינת ישראל – חרדי, מסורתי, דתי, ערבי או חילוני. אבל תקציב ציבורי מגיע עם מחוייבות לכללים של שירות ציבורי. השוואת התקציבים ללא השוואת החובות, שומטת את הקרקע מתחת לרגלי החינוך הממלכתי-ציבורי בו מתחנכים מרבית ילדי וילדות ישראל.

השורה התחתונה: תוך העברת תקציבים קואליציונים עצומים בגודלם, ריסקה הממשלה את יסודות מערכת החינוך הציבורית והממלכתית במדינת ישראל. שינוי זה התרחש ללא תהליך דיון ציבורי וללא תהליך סדור של קביעת מדיניות הבוחן את מכלול השיקולים וההשפעות על מערכת החינוך בכללותה ועתידם של ילדות וילדי ישראל. מתוך דאגה לכלל ילדות וילדי ישראל, עלינו להידרש בדחיפות לשינוי באופייה של מערכת החינוך הציבורית, ובהשלכותיה על החינוך הממלכתי והציבורי בטווח הקצר והטווח הארוך, מתוך ראיה כלל ישראלית וממלכתית.

עוד בחינוך

אוצר לאומי – איפה הכסף של כולנו?!

צוות מנור

את תקציב המדינה אופפת עמימות רבה. נדרשת עבודה מאומצת על מנת להבין לאן הולך הכסף שלנו - משלמי המיסים. מקבלי ההחלטות בונים על הקושי הזה - הם לא היו רוצים שנדע עד כמה התקציב הנוכחי הוא הכי מגזרי שידעה המדינה. בפרויקט חדשני מרכז מנור מנגיש את תקציב המדינה. יחד, נוכל לחקור לאן הולך הכסף - מה עלה, מה ירד ומה התנפח לממדי ענק

איך הדרישה לשוויון עלולה להוביל לקריסת החינוך הציבורי

רועי ליפשיץ

חינוך ציבורי פרושו לא רק מימון ציבורי אלא גם מחויבות לערכים ציבוריים. ההסכמים הקואליציוניים שואפים לנתק את הקשר בין בין המימון לבין עמידה בסטנדרטים ובמחויבות ציבוריים, כדי לקדם שיוויון בתקצוב לתלמידי הזרם החרדי. מימוש של ההסכמים יכול להוות את הצעד האחרון בהתמוטטותו של מפעל מפואר- החינוך הציבורי הממלכתי של מדינת ישראל.

בדרך לאוטונומיות (לא) עוצרים בתקציב

רותם אורג

הכספים הקואליציוניים, שהיקפם הוא כ-12.5 מיליארד ש"ח, אולי מהווים חלק קטן יחסית מתקציב המדינה העומד על כחצי טריליון ש"ח - אבל הם עדות מובהקת לאופן שבו המדינה, דרך חלוקת המשאבים שלה, מעודדת מגזריות ושבטיות במקום ממלכתיות, ושמה אותנו על המסלול המהיר לאוטונומיות.