מחבר: אורית פאיס-אבידן

בשנים האחרונות הגיע היקף הכספים הקואליציוניים לשיא של 6-5 מיליארד שקלים בשנה, אשר ניכרת בהם הטיה גוברת של הקצאה לייעוד מגזרי, בדגש על מטרות חינוכיות של ציבורים מתבדלים. הדבר מוביל לשחיקה באמון הציבור ובלכידות החברתית. יחד עם זאת, מדובר בנורמה אשר לה גם יתרונות במימוש מהיר של מדיניות. אם תוסדר כראוי, תוכל להביא לידי ביטוי את העיקרון הדמוקרטי הייצוגי. מסמך זה מציע מספר פתרונות מדיניות, ביניהם: מגבלה בחוק על היקף הכספים, קריטריונים מפורטים למניעת הקצאתם לייעודים סקטוריאליים המנוגדים לצרכים לאומיים, מגבלת זמן של שנתיים להסדרה מקצועית מלאה ושקיפות פומבית ומפורטת מצד הפוליטיקאים והדרג המקצועי. שינויים אלה נועדו לשמר את ההיבטים החיוביים של המנגנון ככלי למימוש מדיניות מהיר, ולהפחית שימוש פוליטי מזיק.

קישור לדוח:כספים קואליציוניים

בתאריך 19.08.2025 התכנסה ישיבת ממשלה מיוחדת שלא מן המניין, במהלכה אושרו שינויים בתקציב 2025, לצד קיצוצים בתקציב 2026. שנתיים של מלחמה גררו הרחבות תקציביות רבות, וכעת הממשלה אישרה שינויים ופריצת מסגרת התקציב בחיפזון, ללא שקיפות ופרסום מראש לציבור – או אף לשרים עצמם. שוב אושרה הרחבה פיסקלית והגדלת הגירעון לטובת תקציב הביטחון. מגמה זו צפויה להתעצם עם כל סבב לחימה נוסף, כאשר מקורות המימון יוסטו מהשקעות בצמיחה ובשירותים האזרחיים – והציבור יישא בנטל כפול: גם בריבית גבוהה יותר וגם בפגיעה ישירה ברווחתו.

מרכז מנור מקדם תקציב מעודד לכידות ומשילות אפקטיבית. תפיסה זו נשענת על עקרונות כמו הקצאת משאבים בראייה ממלכתית ולא מגזרית, תכנון ארוך טווח, מיצוי כושר השתכרות ויישום מודל ה- 50:30:20 – שנועד להעניק עצמאות רבה יותר לרשויות מקומיות וקהילות, לצד שמירה על ליבה לאומית מאחדת.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן.