מחבר: ד"ר רעות פינגר דסברג

חוק הלאום הוא חוק יסוד שנולד בחטא. הפגיעה ההצהרתית באזרחי ישראל שאינם יהודים החלה עוד בימי חקיקתו ולא הסתיימה עם תמונת הסלפי המפורסמת. באופן אבסורדי, מאז אסון השבעה באוקטובר בו קברנו יחדיו ישראלים מכל קשת החברה, חזר חוק היסוד לקדמת הבמה.

חוק יסוד הלאום אושר בכנסת בקיץ 2018. עיקרו של החוק לא מחדש הרבה והוא חוזר על הוראות העוסקות במאפייניה היסודיים של המדינה כמדינה יהודית. החידוש המרכזי שלו הוא דווקא במה שלא נמצא בו. דמוקרטיה – שוויון – ויצירת יחס שווה לאזרחי ישראל שאינם יהודים (בניגוד לזה העולה במגילת העצמאות).

כעת, עם הצעה של הממשלה לפתרון בדמות חקיקת חוק יסוד נוסף המייצר "מעמד מיוחד" לבני העדה הדרוזית, הבעיה עלולה רק להחריף.

מהלך שכזה יוצר הלכה למעשה היררכיה של אזרחות שאינה ראויה במדינה דמוקרטית. דרוזים כן, בדואים לא. נוצרים כמעט – ומוסלמים, שאלה טובה. האם מעמדם בני החברה הבדואית פחות מזה של בני העדה הדרוזית? האם נדרש כעת למגוון חוקי יסוד שמעגנים את מעמדן המיוחד של עדות וקבוצות שונות בחברה הלא-יהודית בישראל? ומה יהא מעמדה וזכויותיה של קבוצה שלא זוכה לחוק יסוד משלה? העיתוי של חקיקת חוק יסוד, הנחקק "בתמורה" לחללי צה"ל בני העדה הדרוזית שחירפו נפשם בשביל מדינת ישראל עושה את זה יותר מכאיב. ניכר כי לא היה די במחאת מנהיגי העדה בשעתו, עת חוקק החוק. הם היו צריכים למות כדי להיות ראויים לכך.

ובכלל – ככל שזה נוגע לחוק היסוד הלאום – לשאלות מורכבות מגיעות תשובות מורכבות. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. גם וגם. בדיבור אחד. יסוד אחד לא יותר משמעותי מהשני. חקיקת חוק הלאום ללא רכיב השוויון או חוק יסוד משלים, מתעדפת את היסוד הלאומי על פני היסוד הדמוקרטי. יש בכך ניסיון לצבוע את העולם בצבעים דיכוטומיים, חד מימדיים. אנחנו חיים את המורכבות הישראלית, אנחנו גאים בה, ומכוחה אנחנו פועלים בימים קשים אלה.

טובי בנינו ובנותנו, יהודים ושאינם יהודים, נלחמים על החופש והזכות של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל. קיום המאפשר לנו להגשים פה – ודווקא פה – את כל התקוות, הלאומיות והפרטיות ואת הבחירה של כל אדם ובת אדם לחיות את חייהם לפי אמונתם ורצונם. לצד זה, החיילים והחיילות שלנו נלחמים גם על ערכי הדמוקרטיה המערבית ולטובתה של מדינה שהיא חוד החנית של העולם החופשי.

על בסיס הערכים הללו הם אומרים "שמע ישראל" לפני קרבות, עושים קידוש בליל שבת ושרים בעברית ביחד את השיר "יהיה טוב" שהפך מזמן הימנון המלחמה. על בסיס ערכים אלה, הלוחמים והלוחמות שלנו מאפשרים מסדרון הומינטרי לאזרחים מעזה ומגישים להם טיפול רפואי כל אימת שהם צריכים.

מתוך כך, גם חוק יסוד הלאום המקדש את היותה של מדינת ישראל מדינתו של העם היהודי איננו יכול להתעלם מאותה סינתזה בין שני הערכים המאפיינים את המדינה. יהודית ודמוקרטית. לכל אזרחיה. בלי היררכיה. בלי אפליה. ומבלי לבחון "כמה אנשים מתו כדי שתהיו ראויים לכך". זאת תחילתה של חידוש הברית בין כלל אזרחי ישראל, הנלחמים על זכותם לחיות כאן ביחד, בשקט, במדינה יהודית שאינה מפלה בין אזרחיה.

הדרוזים בישראל היו תמיד ובאופן מובהק ציבור משרת וישראלי גאה. אולם לא רק הם. וכן, מאז השבעה באוקטובר ראינו קהילות רבות נוספות, ובפרט בחברה הבדואית, שחירפו נפשותיהם כשהם מצילים משפחות ונפגעים מהמסיבה ברעים וכשהם פותחים את עסקיהם לציבור העוטף הפגוע. מתוך האסון נולדה הזדמנות לברית כלל האוכלוסיות בישראל.

על כן, אל לנו להוסיף חטא על פשע וליצור משוואת דמים הקשורה בזכויות ובחקיקה. יש לתקן את חוק יסוד הלאום ולהטמיע בו את הצלע הנוספת של מדינת ישראל – מדינה דמוקרטית המעניקה שוויון זכויות אזרחי מלא, ללא הבדל דת גזע ומין. רק כך נביא לתיקון אמיתי של החוק, וייתכן אף לשינוי אמיתי אצלנו.

לאורך השנה האחרונה רבים מאיתנו הרגישו צורך להצהיר שהם "נאמנים למגילת העצמאות". לכאורה הצהרה בסיסית, מובנית מאליה, תמצית הישראליות והחיבור הקהילתי של כולנו. הכרזת העצמאות היא הטקסט הקנוני הישראלי. ההכרזה מבטאת את הרקע ההיסטורי, הרעיוני והמוסרי להקמתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ופורסת את עקרונות היסוד עליהן היא מושתתת. 

וכמו כדי לשמוט את הקרקע תחת היותו של המסמך כמעט "קדוש" במובנו הלאומי, הציב אתמול עוה"ד אילן בומבך, מי שמייצג את המדינה בדיון על עילת הסבירות, את מגילת העצמאות כמסמך חסר חשיבות, כזה שהיה מוטל בספק ואף נחתם בחופזה – "לא יעלה על הדעת, ש-37 אנשים שלא נבחרו מעולם… מבלי שהתכוונו יצרו לנו מסמך שנקרא חוקה ויכבול את כל הדורות הבאים". 

את הפער הקשה הזה בין "לא יעלה על הדעת" של עוה"ד בומבך להיותו של המסמך קאנוני ומכונן עבור החברה הישראלית אנחנו חייבים לסגור באמצעות חקיקת בחוק יסוד: מגילת העצמאות, אשר יבטיח אחת ולתמיד את מעמדה של המגילה ואת שימורה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – "כתבוני לדורות".  

תוכנה של מגילת העצמאות

"מגילת העצמאות, המגדירה את זהותה הדואלית של ישראל – יהודית ודמוקרטית – היא מסמך "חזוני-קנוני", המהווה את התשתית הנורמטיבית להקמתה, ואת בסיס הלגיטימיות הפנימית והבינלאומית שלה"

הנוסח הסופי של מגילת העצמאות אושר ביום 14 במאי, 1948, בידי נציגי היישוב העברי והתנועה הציונית, בעת דיון במועצת המדינה הזמנית. תחשבו על עוצמת הרגע. היכולת של מנהיגים יהודים מכל גווני הקשת הפוליטית, התרבותית והאמונית להתאחד סביב הטקסט המשמעותי הזה בשנת 1948, כשעצם קיום המדינה היה בסכנה, היא מופע היסטורי מיוחד במינו, שראוי לשמרו כ"קדוש" במלחמות ההווה. (1)

עם הכרזת המדינה באותו דיון, הגדיר דוד בן-גוריון את המגילה כ-"מגילת היסוד של מדינת ישראל". ככזו, המגילה גילמה את ה"אני מאמין" של המדינה, ופירטה את העקרונות עליהם תושתת. הדבר נעשה תוך קידום החלטת האו"ם מיום כ"ט בנובמבר, 1947, בדבר הקמתה של מדינה יהודית שתבחר אסיפה מכוננת לשם אישור חוקה דמוקרטית למדינה(2). במובן זה, מגילת העצמאות, המגדירה את זהותה הדואלית של ישראל – יהודית ודמוקרטית – היא מסמך "חזוני-קנוני", המהווה את התשתית הנורמטיבית להקמתה, ואת בסיס הלגיטימיות הפנימית והבינלאומית שלה.(3)

את תוכן המגילה ניתן לחלק לשלושה חלקים: החלק ההיסטורי-אידיאולוגי; החלק הקובע הוראות אופרטיביות באשר להקמתה של המדינה; והחלק המכונה "האני מאמין" של העם.(4)

בחלק הראשון (ההיסטורי-אידיאולוגי) מפורטים, בין היתר, הקשר ההיסטורי והמסורתי שבין העם היהודי למדינה היהודית; ההעפלה לארץ ישראל והחייאת השפה העברית; חזונו של הרצל כפי שבא לידי ביטוי בקונגרס הציוני בשנת תרנ"ז (1897), ושהוכר במסגרת הצהרת בלפור להקמת בית לאומי לעם היהודי; הקשר שבין השואה להקמת המדינה; זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם במדינתו הריבונות, ועוד. 

החלק השני (האופרטיבי), מסמיך למעשה את האספה המכוננת הנבחרת לחוקק חוקה, לא יאוחר מיום 1 באוקטובר 1948. כמו-כן, קובע חלק זה, כי עד אז, תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ואילו "מוסד הביצוע" שלה, היא מנהלת העם, יהווה את "הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל". 

בחלק השלישי יוצקת המגילה מהות למרכיבי זהותה של ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית. כך למשל, מצוין בה, בין היתר, כי ישראל תהא "פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה", תושתת על "יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל", יקוים בה "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", יובטח בה "חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות", ישמרו בה "המקומות הקדושים של כל הדתות", והיא תהא "נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".    

בניגוד למה שניסה עוה"ד בומבך לצייר היום – למגילת העצמאות יש חשיבות כפולה: חברתית ומשפטית. 

המשמעות החברתית של מגילת העצמאות:

"המסמך הוא תעודת הלידה ותעודת הזהות של המדינה כיחידה מדינית ריבונית. המסמך נולד בשעה הרת-גורל של הכרעה על הקמת המדינה, ערב יציאת ועצמאית.המסמך מבטא רגע נדיר של הסכמה לאומית רחבה, אשר הקיפה חילונים ודתיים, אשכנזים וספרדים, סוציאליסטים וליברלים, קומוניסטים ורביזיוניסטים – קשת מגוונת של בני עדות, זרמים והשקפות-עולם. המסמך מנוסח בתמצות, תוך שהוא מעמיד את הנסיבות ההיסטוריות שברקע הקמת המדינה ומניח כמה עיקרי-יסוד משפטיים וחוקתיים שעליהם תושתת מדינת ישראל"

הציטוט הזה מדבריו של נשיא בית המשפט לשעבר, השופט שמגר, מבהיר יותר מכל את ייחודו של המסמך. מסמך המהווה תעודת זהות ותעודת לידה. ובאמת, המשמעות הראשונה של המגילה היא סמלית. לא בכדי היא נתפסת במסמך המכונן של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. 

מעמדה המשפטי של מגילת העצמאות:

"משמעות השינוי התפיסתי במעמדה המשפטי של המגילה, היא שהערכים המעוגנים בה הם ערכים מוגנים משפטית, המהווים את אבני היסוד של האומה הישראלית"

בניגוד למה שניסה עוה"ד בומבך לצייר בדיון, מגילת העצמאות היא כן בעלת משמעות משפטית. נכון הדבר כי בתחילה, מגילת העצמאות לא עוגנה באופן משפטי פורמלי, למרות שלא אחת נסמכו עליה בפסיקה הישראלית וראו בה ככלי פרשני ראשון במעלה – "מבטאת את חזון העם ואת האני המאמין שלו'…".

אלא, שעם חקיקת חוקי היסוד בדבר זכויות אדם בשנת 1992, מגילת העצמאות זכתה לתוקף משפטי ייחודי. שני חוקי היסוד הללו קובעים כי "זכויות היסוד של האדם בישראל … יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל". (5)

לעובדה שלמגילה יש ערך משפטי, ישנם גם ביטויים רבים נוספים. לאורך השנים, הפסיקה, הדין הישראלי, והספרות המשפטית, נסמכו על היותה של המגילה – טקסט בעל אלמנטים משפטיים ומקור לפרשנות. גם אם גישתם שונה ואינה מציגה תמונה אחידה, כולם יסכימו כי מגילת העצמאות מהווה למעשה את "כללי המסגרת" "והרוח" לכינון חוקה בישראל. וכך היה ראוי שיישאר. 

אלא שבתקופה האחרונה אנחנו עדים לערעור כלל המרכיבים שחשבנו שהם-הם הבסיס המשותף שלנו כאומה וכמדינה.ולכן ראוי ונדרש שדווקא היום נקדם מהלך של עיגון חוק יסוד: מגילת העצמאות, כזה שיבטא את היותה פרק המבוא לחוקה הישראלית הנרקמת, הרוח העומדת מאחורי החוקה. כי אין לנו ברירה אחרת. 

מגילת העצמאות כראשית הפתרון לבעית החוקה הישראלית:

"שלחה להם אסתר לחכמים, כתובני לדורות"

הצעות לחקיקת חוק יסוד בהשראת מגילת העצמאות עלו כבר פעמים רבות ובתצורות שונות, כמו: שילוב המגילה כולה בחוק יסוד(6), שימוש במגילה תוך התאמות ושינויים(7), או עיצוב טקסט חוקתי חדש(8), יש מאין, בהשראת המגילה. אלא שהצעות אלו נדחו בטיעונים שונים לאורך השנים, כאשר העיקרי ביניהם היה כי אין צורך לעגן משפטית מסמך מכונן המקובל בצורה כה רחבה חברתית. 

אלא שימים אלו, לצערינו, חלפו. כל יום אנו עדים לניסיון לעקר מרכיבים יסודיים בהגדרות המדינה. ואם חשבנו כי מגילת העצמאות היא טקסט "שלא נוגעים בו" והוא זוכה לתמיכה וזהותית רחבה ביותר, הרי שאפילו זה נשמט תחת רגלינו. 

כצעד ראשון בונה אמון ציבורית וחברתית עלינו לנצל את גודל השעה ולקבוע לדורות מסמך מכונן אשר ישיב אלינו את הסיפור המשותף, של כולנו. לקבוע לדורות ולכתוב לדורות.

ברור לנו כי את השבר אי אפשר יהיה לפתור באמצעות מנהיג או קמפיין או פתרון קסם אחר. נדרש תהליך עמוק וארוך של איחוי, ריפוי, החלמה. ומה שחייב להשיק את התהליך הוא העמדתו של מסמך מכונן אשר יגדיר ויעצב את המדינה היהודית-דמוקרטית. 

אנו קוראים לקביעה לדורות – חקיקת חוק יסוד אשר יהיה מושתת על מגילת העצמאות –  ויהווה את פרק המבוא של החוקה הישראלית שתכתב. חוק היסוד החדש יגדיר את הסיפור הישראלי המשותף ויקבע את ערכי היסוד הישראליים ברוח מגילת העצמאות. 

 1. ראה ידידיה שטרן במאמר משנת 2018,  https://www.haaretz.co.il/opinions/2018-01-11/ty-article-opinion/.premium/0000017f-ef41-da6f-a77f-ff4fbc370000.

2. לפי בנדור, כללי המסגרת המוגדרים במגילה מבהירים כי קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית היא "המהות הבסיסית והמחייבת שנקבעה למדינה על-ידי מייסדיה"; ר' אריאל בנדור "המעמד המשפטי של חוקי-היסוד", ספר ברנזון, כרך שני, 143 (תש"ס).

3. ר' בפסיקת כב' השופט מזוז בבג"צ חוק הלאום; ר' גם יורם שחר "הטיוטות המוקדמות של הכרזת העצמאות" עיוני משפט כו 523 (תשס"ב-תשס"ג); ישראל דב אלבוים "מהו הסיפור של המגילה?", מתוך מגילת העצמאות עם תלמוד ישראל (עורך י' ד' אלבוים) 23 .(2019)

4. ר' אהרן ברק "מגילת העצמאות והכנסת כרשות מכוננת, ICON-S-IL Blog (22.3.2020). 

5. ראה סעיף 1 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וסעיף 1 לחוק יסוד: חופש העיסוק. 

6. דוגמה להצעה דומה הועלו כבר כהצעות חוק במסגרת הצעת חוק יסוד: מגילת העצמאות. גישה זהה הביע גם המכון הישראלי לדמוקרטיה בפרויקט "חוקה בהסכמה". 

7. דוגמה להצעה דומה הועלתה בעבר בידי המרכז לאסטרטגיה ציונית. לפי הצעה זו, המבוא לחוקה יכלול חלקים נכבדים ממגילת העצמאות, בפרט אלו הנוגעים לרקע ההיסטורי להקמת המדינה היהודית, ואת הסעיף הנוגע לזכויות אדם. עם זאת, פסקאות מסוימות הנעדרות רלוונטיות לעת כינון החוקה יושמטו.

8. דוגמה למבוא שכזה הוצעה בעבר על ידי פרופ' אמנון רובינשטיין בשנת 2004. במהותה, מבקשת הצעתו של רובינשטיין לקבוע כי חוקת המדינה תושתת על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו, ובהיותו בן-חורין, תוך כיבוד העקרונות המופיעים בהכרזה על הקמת המדינה כיהודית ודמוקרטית, וזכויות המיעוט הלאומי-ערבי (ומיעוטים נוספים) בישראל.  

(קרדיט לתמונה: לשכת העיתונות הממשלתית. DAVID BEN GURION FLANKED BY MEMBERS OF HIS PROVISIONAL GOVERNMENT READING THE DECLARATION OF INDEPENDENCE IN THE TEL AVIV MUSEUM HALL IN ROTSCHILD BLVD)

ֿ