פסק הדין שניתן בשבוע שעבר בבית המשפט העליון הוא הכרעה היסטורית. לראשונה מזה 77 שנים, מוסדר הליך המינוי לתפקיד נציב שירות המדינה – אחד התפקידים המרכזיים והרגישים ביותר במנגנון השלטוני. הנציב, המכונה לעיתים "הרמטכ"ל של השירות הציבורי", מופקד על ניהול מערך של עשרות אלפי עובדים, ומעורב ישירות באיוש הדרגים הבכירים ביותר במערכת הציבורית, לרבות במשרות פטורות ממכרז כמו מנכ"לי משרדי ממשלה. פסק הדין קובע כי מינויו של הנציב מחייב הליך תחרותי, מקצועי ושקוף, המנותק משיקולים פוליטיים.
בעידן שבו כל מחלוקת בין הממשלה לבין מערכת המשפט מתורגמת לכותרת של עימות חזיתי, חשוב להתעכב דווקא על נקודות ההסכמה שהתגלו בין דעת הרוב של נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לבין דעת המיעוט של המשנה לנשיא נעם סולברג. השניים אמנם נחלקו במסקנה המשפטית הסופית, אך לא בנוגע לנקודת המוצא הערכית ביחס לאופיו של השירות הציבורי בישראל.
שניהם מסכימים כי נציב שירות המדינה אינו תפקיד פוליטי. מדובר במשרה שמחייבת כישורים מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר, אי-תלות, ונאמנות לציבור כולו. שניהם מדגישים כי אין לראות בנציב משרת אמון, וכי אין בכך פתח להשתלטות פוליטית על השירות הציבורי.
מהצד האחד, סולברג מכנה קרבה רעיונית-מקצועית בין הנציב לראש הממשלה "כשרה למהדרין", אך מבדיל אותה מזיקה פוליטית אסורה, שממנה הוא מזהיר באומרו כי היא עלולה "לחבל בתפקודה של הממשלה ולכן גם במימוש יעדיה הלגיטימיים". אף שהוא מסתייג מהפרשנות המרחיבה של עמית וברק-ארז באשר ללשון החוק, גם בגישתו יש להבטיח שמינויים ייעשו משיקולים ענייניים בלבד, תוך התרחקות מזיקה פוליטית ישירה בין הדרג הנבחר לפקידות. יתרה מכך, גם הוא אינו מקל ראש בתפקידי שמירת הסף של הנציב, ואף מזכיר את מינויו הבעייתי של עו"ד כחלון כממלא מקום זמני.
נראה בבירור כי גם סולברג לא היה מקבל הצעות מרחיקות לכת כמו ביטול ועדות המינויים או הכפפת כלל המינויים הבכירים בשירות הציבורי לשיקול דעתה הבלעדי של הממשלה. הוא אף כותב במפורש כי גם "משרת אמון" איננה "מילת קסם", וכי זיקה פוליטית של פקידים עלולה לפגוע קשות בתפקוד הממשלה וביכולת לממש את יעדיה.
על אף חילוקי הדעות המשפטיים, ברור כי הפער בין השופטים איננו נוגע לערכים הבסיסיים של שלטון החוק. לשניהם ברור כי השירות הציבורי שייך לציבור, לא לממשלה. לא כל פטור ממכרז פירושו מינוי חופשי, ולא כל עמדה ניהולית בכירה היא קלף פוליטי.
דווקא מתוך ההסכמה הזו ניתן לגבש שיח מדיניות חדש, מתון ואחראי, שיכיר בכך שמקצועיות איננה מכשול למשילות אפקטיבית – אלא תנאי לה. נציב שירות המדינה אינו שם קוד ל"מקורב מטעם", אלא תפקיד מקצועי עם היבטי שמירת סף מהותיים, הנמצא בתווך שבין הדרג הפוליטי לבין הפקידות המקצועית.
הצעת החוק המקודמת בימים אלה בקואליציה, המבקשת לבטל את ועדות המינויים ולהכפיף את כלל המינויים הבכירים לשיקול דעתה הבלעדי של הממשלה, משקפת תפיסת עולם שונה בתכלית.
גישה זו עלולה להביא לערעור יסודות השירות הציבורי, לפגיעה בממלכתיות ובאיזונים המוסדיים, ולהעמקת חוסר האמון של הציבור ברשויות המדינה. היא משדרת תפיסה של שירות ציבורי ככלי בידי השלטון, ולא כמוסד עצמאי הפועל בשירות הציבור.
דווקא מתוך האתוס המשותף שמשרטטים שניים מבכירי שופטי ישראל – גם אם חלוקים הם בפרשנות החוק – ניתן להתחיל בשיקום יסודות השירות הציבורי, ולבסס תשתית חדשה של יציבות שלטונית, משילות אפקטיבית ואמון ציבורי מחודש.
הטור התפרסם באתר וואלה
