מאמר זה סוקר את המהלכים להקמת ה-DOGE בארצות הברית ותוצאותיו עד כה, מנתח את הבעייתיות שבהם – בדגש על המוטיבציות והאינטרסים שמאחוריהם – וממשיך לדיון במקרה הישראלי: הצורך בהתייעלות, והאתגרים המשמעותיים שב"גיור" המהלכים האמריקאיים בשיטת העתק-הדבק. לסיום, הוא מציג המלצות לשיפור היעילות והאפקטיביות הממשלתיות בישראל.
לצד מספר צעדים ראויים המקדמים את המקצועיות בחברות הממשלתיות, הצעת המשרד לשיתוף פעולה אזורי לתיקון חוק החברות הממשלתיות מגביר את כוחם של הדרגים הפוליטיים – ובעיקר של השר הממונה על ביצוע החוק – בכל הנוגע למינויים, לתהליכי קבלת החלטות ולחלוקת רווחים. כלומר, בשורה התחתונה – החוק אינו משקף נקודת-איזון ראויה של השירות הציבורי (שיש לראות גם בחברות הממשלתיות כחלק מהותי ממנו) – בין הצרכים המקצועיים לבין האינטרסים הפוליטיים.
בחודשים האחרונים מתנהל ויכוח ער סביב הליך מינוי נציב שירות המדינה. מצד אחד, עומדת החלטת הממשלה לקדם מינוי ישיר – כלומר מינוי פוליטי – בכפוף לבדיקת ועדת מינויים מיוחדת. מנגד, מוצעת עמדת היועצת המשפטית לממשלה, התומכת בהקמת ועדת איתור, אשר הרכבה מעניק משקל משמעותי למשפטנים. אולם, שתי הגישות הללו מחמיצות את מהותו האמיתית של התפקיד […]
