חוק הלאום הוא חוק יסוד שנולד בחטא. הפגיעה ההצהרתית באזרחי ישראל שאינם יהודים החלה עוד בימי חקיקתו ולא הסתיימה עם תמונת הסלפי המפורסמת. באופן אבסורדי, מאז אסון השבעה באוקטובר בו קברנו יחדיו ישראלים מכל קשת החברה, חזר חוק היסוד לקדמת הבמה.
חוק יסוד הלאום אושר בכנסת בקיץ 2018. עיקרו של החוק לא מחדש הרבה והוא חוזר על הוראות העוסקות במאפייניה היסודיים של המדינה כמדינה יהודית. החידוש המרכזי שלו הוא דווקא במה שלא נמצא בו. דמוקרטיה – שוויון – ויצירת יחס שווה לאזרחי ישראל שאינם יהודים (בניגוד לזה העולה במגילת העצמאות).
כעת, עם הצעה של הממשלה לפתרון בדמות חקיקת חוק יסוד נוסף המייצר "מעמד מיוחד" לבני העדה הדרוזית, הבעיה עלולה רק להחריף.
מהלך שכזה יוצר הלכה למעשה היררכיה של אזרחות שאינה ראויה במדינה דמוקרטית. דרוזים כן, בדואים לא. נוצרים כמעט – ומוסלמים, שאלה טובה. האם מעמדם בני החברה הבדואית פחות מזה של בני העדה הדרוזית? האם נדרש כעת למגוון חוקי יסוד שמעגנים את מעמדן המיוחד של עדות וקבוצות שונות בחברה הלא-יהודית בישראל? ומה יהא מעמדה וזכויותיה של קבוצה שלא זוכה לחוק יסוד משלה? העיתוי של חקיקת חוק יסוד, הנחקק "בתמורה" לחללי צה"ל בני העדה הדרוזית שחירפו נפשם בשביל מדינת ישראל עושה את זה יותר מכאיב. ניכר כי לא היה די במחאת מנהיגי העדה בשעתו, עת חוקק החוק. הם היו צריכים למות כדי להיות ראויים לכך.
ובכלל – ככל שזה נוגע לחוק היסוד הלאום – לשאלות מורכבות מגיעות תשובות מורכבות. מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. גם וגם. בדיבור אחד. יסוד אחד לא יותר משמעותי מהשני. חקיקת חוק הלאום ללא רכיב השוויון או חוק יסוד משלים, מתעדפת את היסוד הלאומי על פני היסוד הדמוקרטי. יש בכך ניסיון לצבוע את העולם בצבעים דיכוטומיים, חד מימדיים. אנחנו חיים את המורכבות הישראלית, אנחנו גאים בה, ומכוחה אנחנו פועלים בימים קשים אלה.
טובי בנינו ובנותנו, יהודים ושאינם יהודים, נלחמים על החופש והזכות של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית בארץ ישראל. קיום המאפשר לנו להגשים פה – ודווקא פה – את כל התקוות, הלאומיות והפרטיות ואת הבחירה של כל אדם ובת אדם לחיות את חייהם לפי אמונתם ורצונם. לצד זה, החיילים והחיילות שלנו נלחמים גם על ערכי הדמוקרטיה המערבית ולטובתה של מדינה שהיא חוד החנית של העולם החופשי.
על בסיס הערכים הללו הם אומרים "שמע ישראל" לפני קרבות, עושים קידוש בליל שבת ושרים בעברית ביחד את השיר "יהיה טוב" שהפך מזמן הימנון המלחמה. על בסיס ערכים אלה, הלוחמים והלוחמות שלנו מאפשרים מסדרון הומינטרי לאזרחים מעזה ומגישים להם טיפול רפואי כל אימת שהם צריכים.
מתוך כך, גם חוק יסוד הלאום המקדש את היותה של מדינת ישראל מדינתו של העם היהודי איננו יכול להתעלם מאותה סינתזה בין שני הערכים המאפיינים את המדינה. יהודית ודמוקרטית. לכל אזרחיה. בלי היררכיה. בלי אפליה. ומבלי לבחון "כמה אנשים מתו כדי שתהיו ראויים לכך". זאת תחילתה של חידוש הברית בין כלל אזרחי ישראל, הנלחמים על זכותם לחיות כאן ביחד, בשקט, במדינה יהודית שאינה מפלה בין אזרחיה.
הדרוזים בישראל היו תמיד ובאופן מובהק ציבור משרת וישראלי גאה. אולם לא רק הם. וכן, מאז השבעה באוקטובר ראינו קהילות רבות נוספות, ובפרט בחברה הבדואית, שחירפו נפשותיהם כשהם מצילים משפחות ונפגעים מהמסיבה ברעים וכשהם פותחים את עסקיהם לציבור העוטף הפגוע. מתוך האסון נולדה הזדמנות לברית כלל האוכלוסיות בישראל.
על כן, אל לנו להוסיף חטא על פשע וליצור משוואת דמים הקשורה בזכויות ובחקיקה. יש לתקן את חוק יסוד הלאום ולהטמיע בו את הצלע הנוספת של מדינת ישראל – מדינה דמוקרטית המעניקה שוויון זכויות אזרחי מלא, ללא הבדל דת גזע ומין. רק כך נביא לתיקון אמיתי של החוק, וייתכן אף לשינוי אמיתי אצלנו.
