זה הזמן לדרישות "יבשות" של המרכז הישראלי
ד"ר רעות פינגר דסברג
לא משנה כמה ״אחים אנחנו״ במישור האישי ובפלוגה – כשחוזרים למגרש הפוליטי החברה הישראלית שוב מתפצלת
לא משנה כמה ״אחים אנחנו״ במישור האישי ובפלוגה – כשחוזרים למגרש הפוליטי החברה הישראלית שוב מתפצלת
דווקא עכשיו מודגש הצורך של כולנו לא רק בחוזה חדש אלא גם במנגנון עבודה חדש | 50 – כלל ישראלי, 30 – זרמי-מקומי, 20-קהילתי
ישראל לא תבטל היום את חוק יסוד הלאום – זה נפיץ מידי. לחוק דרוש תיקון חכם וחקיקת חוק יסוד החברה הדרוזית אינו הפתרון – אלא מתכון לבעיה גדולה יותר
כשנציגי ממשלה מכנים את מגילת העצמאות מסמך חפוז, הם בעצם רוצים לבטל את היותו מסמך קאנוני ומכונן עבור החברה הישראלית • לכן, דווקא עכשיו אנחנו צריכים לעגן את מגילת העצמאות בחוק יסוד אשר יבטיח אחת ולתמיד את מעמדה של המגילה ואת שימורה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
תחת הכותרת "האם הגיעה העת לעיגון מחדש של מוסד ראש הממשלה?", נערך רב-שיח מרתק ומקצועי בנושא משילות, תכנון ארוך טווח והאתגר. מוזמנים לצפות.
איגדנו בשבילכם את כל המידע שאספנו וניתחנו, והתוכן שיצרנו על תקציב המדינה לשנת 2023
רבים חוזרים ומזהירים מפני תרחיש אימים של חלוקת של ישראל לאוטונומיות. אלא שזה לא תרחיש עתידי – זו המציאות שבה אנחנו חיים. ה-"אוטונומיזציה"; של ישראל מתרחשת מול עינינו בתהליכי הטמעת מודל השבטים בתחומי חיים שונים, ומקבלת עיגון משמעותי בתקציב המדינה, בחוק ההסדרים ובחוקים נוספים של נציגי הקואליציה, המונחים על שולחן הכנסת כיום.
לרגל חג החירות, עיון מחודש בשני היבטים במורשתו ההיסטורית של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. על יהדות, דמוקרטיה, ומה שביניהם.
מתווה העם, שהונח על ידי נשיא המדינה בתום שבועות ארוכים של שיח מתמשך, מהווה בסיס ראוי לשיח אחראי בכנסת. דמיון רב קיים בין סעיפי המתווה לבין ההצעות שהובאו ב"מתווה מאזניים". הגדרת כללי משחק ברורים ורחבים, הכרחית להבטחת חוסנה של המדינה כיהודית ודמוקרטית לטווח הרחוק. לאור הקולות השונים בחברה הישראלית ובמפה הפוליטית, יש לראותו כנקודת התחלה חשובה בדרך להגעה להסכמה רחבה שתוציא את ישראל מהמשבר אליו היא צועדת.
קיר דמיוני קם בנינו, ותחת צילו הכבד – הולכת המהפכה המשטרית ומפוררת את הדמוקרטיה הישראלית.
נאומה של ד"ר ועו"ד רעות פינגר דסברג בעצרת מול בית הנשיא בירושלים.
הבייס החדש של ישראל, זה שקיים ועוד איך, רק לא יודע שהוא קיים. זה שעוד אין לו מפלגה או מנהיג/ה פוליטיים שמובילים אותו.
החשש באכיפה מקומית ובמתן אפשרות ליצירת הסדרים מקומיים פרטניים, הוא שסופה של המדינה יהיה בארץ המחולקת לאיזורים חילוניים מובהקים מול איזורים דתיים מובהקים; בהעמקת האוטונומיות ברמה המדינית ובהעצמת הפערים החברתיים. למול ביקורת זאת, יש להציב את המציאות: כבר עכשיו, מלאה הארץ באוטונומיות ובאי שוויון. להפיל את האחריות למציאות זאת על מודל מבוזר, היא לעצום עיניים למצב הקיים בשטח.
אם לא נמצא סדר יום לאומי מאחד, שמכיל את כלל השבטים, הפרויקט הציוני בסכנה.
המאבק הקשה סביב הרפורמה המשפטית לא צריך להסתיים בהכנעה או בפשרה. הדבר הנכון לישראל הוא הסכמה רחבה על מתווה כלל-ישראלי – כזה שרואה היטב את הכשלים במערכת המשפט שדורשים תיקון, ומצד שני רואה היטב את הכשלים שברפורמה עצמה.
הממשלה המכהנת עושה גלים לא רק בין גבולות הארץ – אלא גם הרבה מחוצה להם. כיצד משפיע תמונת המצב של הפוליטיקה בישראל היום על יחסינו עם העולם?
בזמן שכולנו מסתבכים באתגרי ההווה, העתיד טומן עוד אתגרים אין ספור המחכים לנו וילדינו מעבר לפינה. מי מסתכל עליהם, ומתכנן לעברם?
מי היא אותה ממלכתיות מדוברת, למה צריך להחזיר אותה למרכז הבמה ובאיזה מתכונת?
אחד ממאפייניה הבסיסים של הכנסת הוא ייצוגיות, להעדרה, יש השלכות אופרטיביות. בצורה הפשוטה ביותר, חוסר בנציגות גורם לייצוג פחות טוב של אזרחיות ואזרחי ישראל בכנסת.
הזנחת מנגנוני הפעולה של המדינה במשך שנים ארוכות, הובילה לפגיעה אנושה ביכולתה של המדינה לתפקד במציאות החיים הנוכחית ובעתיד הקרוב והרחוק. את המחיר, כולנו משלמים.
מי שלא מתכנן – צפוי להיכשל, ומול האתגרים שישראל ניצבת מולם כישלון לא בא בחשבון.