מפעל לרעיונות ומחשבה פוליטית
בניגוד לאידאולוגיות חד-ממדיות שכמה מהן (מקומוניזם ופשיזם ועד ליברליזם קיצוני) סחפו את העולם בסערה במאה הקודמת, היווה החזון הציוני השקפת עולם שלמה, מורכבת ומאוזנת ולכן חסינה בהרבה מפני עיוותים. אחד ממקורות כוחה העיקריים היה יכולתה למזג בין זיקה לעם וחברה מסוימים לערכים הומניסטיים כלל-אנושיים, בין חירות הפרט למחויבות לקולקטיב ובין זהות למימושה הפוליטי.
קשה לנו לחשוב על אינטימיות בהקשרים פוליטיים, או לתת מקום מרכזי כל כך לריטואלים חברתיים. אבל מול המשברים חסרי התקדים שנקלענו אליהם, ולאור השיח שהמרכז מבקש לכונן – זהו המרכיב הסודי
החוויה האישית שלי בירוחם הובילה אותי לנסח עקרונות לקיומה של מסגרת חברתית אשר מצד אחד, מעניקה לפרט קבוצת השתייכות, ומצד שני, היא לא מהווה חסם להתפתחות של כלל הפרטים הסובבים את הקבוצה, ואף תורמת לצמיחת הרשת החברתית.
בשיח הציבורי על היחסים שבין החרדים למדינה נשכח מרכיב חשוב: זכויות הפרט של האדם החרדי עצמו, גם מפני הקהילה שאליה הוא משתייך. מתי רצוי וחובה להתערב, והיכן ההתערבות פוגעת בזכות לתרבות ייחודית?
ביום שאחרי, משהו עמוק חייב להשתנות. מישהו חייב להתעשת ולהבין שהגיעה העת לצאת מאזור הדמדומים ולהשיט את הספינה מבעד לגלים הסוערים. עת להכרעות אמיצות שיעצבו את עתידנו.
הבשורה של המסורתיות – היא דווקא בחוסר יכולתה להציע את עצמה בצורה שלמה ומגובשת, ועל כן – היא איננה אלא השראה | לחשיבה המסורתית הזדמנות להפרות את האתגרים הרחבים שעוד נכונו לנו כחברה וכמדינה
היהדות שנראית לכאורה במרכז הקרע – היא גם המפתח לתיקון וריפוי החברה הישראלית
לאומנות קיצונית התברכה בתפיסה לאומית המעניקה זהות אך בשמה – דורסת זכויות אדם. הומניזם קיצוני מלא חמלה לכל אדם אך בז לערכי הקבוצה ולמסורת לאומית. תפיסת המרכז המבקשת לאחוז בזה ובזה היא קרובה הרבה יותר לאמת השלמה. להלן קווים מעשיים ונקודות מוצא מארון הספרים היהודי לשיח והתנהלות פוליטית.
שישה עקרונות אתיים המבקשים להפוך את הגבולות הנוקשים של המחנות בחברה הישראלית המייצרים קיטוב הולך וגובר – למרווחי מעבר מחברים ונושמים
דווקא בצוק העיתים של מדינת ישראל, הולך ומצטייר לו אופק אחר – הקושר יחד, בברית אחת, את חלקיה השונים של החברה הישראלית. אז מה היא אותה הברית הציונית? מה גבולותיה, מה הערכים שביסודה, וכיצד היא מאפשרת לחלקים הבסיסיים ביותר בזהותנו לחיות זה לצד זה?
קיר דמיוני קם בנינו, ותחת צילו הכבד – הולכת המהפכה המשטרית ומפוררת את הדמוקרטיה הישראלית.
נאומה של ד"ר ועו"ד רעות פינגר דסברג בעצרת מול בית הנשיא בירושלים.
המחאה ברחובות מתמקדת בשינוי המשטרי אותו מקדמת הממשלה. אבל כאשר מקשיבים למוחים קשה לפספס שהענין המשטרי/משפטי רק חלק מהעניין.
המאמר מציע לתפוס מחדש את החומות של קבוצות הזהות והשבטים במדינה לא רק כנקודת שבר מפרידה וכבעיה המרכזית של החברה הישראלית, אלא גם כ'חתך שהוא חיבור', כמרחב דרכו ניתן לייצר חיבורים מהם יכול לצמוח מחדש מרכז ישראלי משותף.
