בלב חוק חינוך הממלכתי, ניצבת נוסחה: "עומק התקצוב כעומק הממלכתיות". הנוסחה מבקשת להבטיח מערכת חינוך ממלכתית המחויבת למטרות המייצגות את האינטרס הכללי של המדינה והחברה: ביסוס הידע בתחומי הדעת והמדע, מעורבות בחיי החברה הישראלית, שירות משמעותי בצבא או בשירות לאומי-אזרחי והעמדת התפיסה של הזהות היהודית והדמוקרטית כאבן היסוד של מערכת החינוך.
בחודשים האחרונים שר החינוך מוביל את תיקון תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), התשפ"ד – 2023. התקנות מבקשות להגדיל את התקציב למסגרות חרדיות, שאינן נמצאות תחת פיקוח המדינה, וזאת באמצעות הגדלת שכר המורים בבתי הספר של שתי רשתות החינוך החרדיות והשוואתו לשכר המורים בבתי הספר הרשמיים של מערכת החינוך הממלכתית. הלכה למעשה, התקנות החדשות מוחקות את הנוסחה הקיימת שמעוגנת בחקיקה.
לראיון בנושא בכאן חדשות – המסביר על התיקון לחצו כאן
לכן, השוואת התנאים למורים אשר מתגלגלת להשוואת היקף ההשקעה לשעה, פירושה עלייה של 13.8% בתקציב לתלמיד. פער זה מסתכם בכ-2,500 ₪ לטובת תלמיד ברשתות החינוך החרדיות כתלות בשיטת החישוב (גורמי מקצוע שונים עימם התייעצנו מסרו כי קיימת אי ודאות במערכת לגבי אופן חישוב השלכות התקנות)[1]. בנוסף, שינויים אלו יוצרים יחס הפוך בין השירות הצבאי לבין התקציב המוקנה לזרם החינוך. כך יוצא שהחינוך הממלכתי-עברי שבוגריו, בנים ובנות, משרתים שירות צבאי מלא, בלי קיצורי דרך או מסלולים עוקפים – מתוקצב הכי פחות במערכת החינוך.
פסיקת בית המשפט המחוזי, קבעה כי על מנת לשמור על עיקרון השוויון – כלל מוסדות החינוך הפרטי יהיו זכאיים לתקציבים באופן מקביל ודומה לחינוך החרדי. בכך נפתח צוהר לקידום מערכות פרטיות המנותקות מהמערכת הציבורית, מקופת המדינה. זוהי סטייה משמעותית מאחד מעקרונות העל של מערכת החינוך לפיו החינוך הציבורי הוא דרך המלך לכלל ילדי ישראל.
התקנות החדשות הופכות את הפירמידה הציבורית: ככל שאתה יותר פרטי, תקבל יותר זכויות, וככל שאתה יותר מגזרי - אתה יותר מתוקצב.
אל תטעו – חינוך פרטי אינו מבטיח חינוך איכותי. להפך. החינוך הפרטי פועל ללא פיקוח, מסנן תלמידים לפי מעמד סוציו-אקונומי ונהנה מגמישות תקציבית וניהולית אל מול החינוך הציבורי.
השירותים הבסיסיים בישראל, ואזרחי ישראל כולם, כבר נכוו בעבר מתהליכי של חיזוק מערכות פרטיות על חשבון המערכת הציבורית. לאור הניסיון הרב שנצבר במערכת הבריאות (ראו דוח ועדת גרמן) מתהליכי ההפרטה אותם עברה, קיומה של מערכת פרטית בצד מערכת ציבורית מרוקן את המערכת הציבורית מנכסיה. במערכת החינוך כמו במערכת הבריאות, מורים ומנהלים איכותיים יעברו לחינוך הפרטי, תלמידים ממשפחות מבוססות כלכלית יעזבו את החינוך הציבורי ויעברו לחינוך פרטי ותשתיות למצויינות יהיו לא כלכליות במערכת הציבורית. כיוון שגם כך מערכת החינוך סובלת ממחסור במורים במיוחד במקצועות המדעיים, השינוי צפוי לייבש את המערכת הציבורית ולפגוע עמוקות בחברה הישראלית בדגש על הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.
אז בשורה התחתונה, למה עלינו לעמוד יחד, אנשי חינוך, מנהיגים, הורים ותלמידים מארבעת המגזרים – כדי למנוע את התקנת התקנות החדשות?
- כדי להגן על יסודות מערכת החינוך הישראלית – מהלך זה מערער את יסודות מערכת החינוך, והוא צפוי לעבור במסגרת תקנות אשר מתקין שר החינוך, ללא שינוי חקיקה וללא דיון בכנסת.
- כדי למנוע את העמקת הבור התקציבי של מדינת ישראל במאות מיליוני שקלים בשנה, כאשר התוצאה הצפויה מהוצאה זו היא קיצוצים שיובילו לפגיעה בחינוך, בחברה ובכלכלה.
- כדי לשמור על המשותף, ולאפשר שגם במרחבים שבהם יש לכבד ולהבטיח את התרבות אחרת – יזכו התלמידים לחינוך מיטבי ושוויוני.
דווקא בשעה בה ישראל צריכה לבצע השקעות חכמות ולשפר את מערכת החינוך - היא בוחרת לקדוח חור בספינה שאמורה להוביל את הדור הצעיר ואת המדינה כולה אל עבר העתיד. קרדיט תמונה ראשית: Kobi Gideon
[1] הקצאת תקציבי אופק חדש מותנית ברמת ההשכלה של המורים. לכן בשלב הראשון היקף התקציבים לרשתות עשויים להיות נמוכים יותר. במהלך חמשת השנים הקרובות קמת ההשכלה של המורים החרדים צפויה להגיע לרמת השכלה דומה למורים במסגרות הממלכתיות והתקציבים יגדלו בהתאם. נציין, כי במסגרות החרדיות ישנה הכרה במערכת אקרדיטציה שונה המותאמת למגזר החרדי.
